Make your own free website on Tripod.com

 

10. מערכת החינוך

במאמר זה אין בכוונתי להתייחס למחדלי העבר, אולם כן יש להעמיד דברים לאשורם לגבי משמעותו האמיתית של "החינוך החילוני". ברור כי אין דבר כזה חינוך חילוני. אין לו כל מסר אמיתי פרט לפסילת מסרים לאומיים או דתיים, והצבתם של ה"דמוקרטיה" וה"שלום" כערכיי יסוד. אלו, בדרך לתכנית הלימודים, מופשטים ונעקרים מהתוכן נותרת רק הקליפה. שטיפת מוחם של ילדים ב"אידיאות נשגבות" אולם ריקות ממסר חינוכי, עד כדי האללתם לדרגת קדושה, אחראית לגידול של דור חסר אונים מבחינה לאומית, וחסר סובלנות מבחינה מוסרית. אם קדושת הדמוקרטיה והשלום עולה על ערכי לאום וביטחון, אזי לגיטימי לפי גישה זאת, גם לסתום פיות של אלו המסתייגים כפי שאכן מתבצע גם בזמן כתיבת מאמר זה.

 

ברור כי לחינוך החילוני לא יהיה מקום במדינת הגאולה. במדינת הגאולה יהיה עלינו להקים את מערכת החינוך מחדש אולם הפעם על בסיס התורה וחכמי המוסר. השאלה היא לא אם יהיו בתי ספר חילוניים, אלא איזה צביון יהיה לבתי הספר התורניים.

 

ושוב, אני לא מתכוון לקבוע אם חצר חסידית אחת עדיפה על אחרת או אם חינוך המוכר לנו כיום כ"דתי לאומי" עדיף על זה של החרדים. ברור שיש לי דעה לפחות בנוגע לתכנית הלימודים, ועל פיה יש לשלב לימודים כלליים יחד עם הלימודים התורניים. תכנית זאת מצויה בישיבות התיכוניות ובבתי ספר דתיים ממלכתיים. יש בעיה לגבי הכנסתה למערכת החרדית. האם כדאי לפתוח את החברה החרדית להשפעות חיצוניות? מה יהיה המחיר? אני רוצה לקוות כי עם הזמן יוכנסו מקצועות כללים בכל בתי הספר, אולם במקביל התורה והאמונה לא יחסרו, אולי אף יחזקו. לדעתי לסנהדרין שיהיה גם המוביל בפתיחות והבנת הנושאים הכלליים, יהיה מה לומר בנושא.

 

עתיד נפשות ילדי ישראל מותנה במערכת החינוך. לכן כקו מנחה, לא אטעה אם אבקש לבנות מערכת שתוכל לענות גם על הצרכים המיוחדים של ציבור שזה עתה מצטרף לחוג שומרי המצוות, או להבדיל, ציבור שעדיין אמונתו חלשה וזקוקה לחיזוק. מכאן שכל עם ישראל יהיה חשוף למערכת חינוך לפחות מסורתית עם הלכה ופילוסופיה יהודית. לדעתי יש להתייחס את החינוך כעין השקעה שפירותיה יבוא לנו בהמשך. יש להשקיע ברצינות ולא לחסוך בגיוסם של מורים ומורות. המטרה היא חיזוק האמונה והענקת ערכי יסוד ביהדות. האם חיזוק האמונה יהיה זהה לבעלי תשובה כמו לשומרי מצוות? התשובה היא שלילית, "חנוך לנער לפי דרכו", כל קבוצה תזכה למערכת המתאימה לה. אבל אני מצפה שתוך שנים מספר ילך ויצטמצם הפער עד שנוכל לבסס מערכת חינוכית בעלת סדר יום דומה לכולם. יש בעיה בהנחלת חינוך זהה לפלגים ועדות שונות. תהיה התנגדות טבעית, יצטרכו לשמר את ההבדלים במסורת ובתרבות גם בבתי הספר לדור שני ושלישי אחרי הגאולה. אולם מצד שני הייתי מצפה לפשרה והתקרבות. הרי לא יתכן להמשיך יריבויות בין החסידים והמתנגדים או בין הספרדים לאשכנזים לתוך ימי הגאולה, כשאנו יודעים שדרך הגאולה היא בראש ובראשונה שלום בין אדם לחברו ובין אדם למקום. לכן יש לשאוף להגיע לנוסחה מוסכמת בחינוך בפרט ובמנהגים בכלל מיוחד בקרב ציבור שומרי המצוות לזרמיו השונים. אולם עד אז אני מקווה שניתן יהיה להתחיל בחינוך לפתיחות: לקבל, להבין ולדעת להתמודד עם דעות השונות משלך. זאת משימה קשה גם כיום ותהיה קשה יותר להשגה בחברה החוששת מכל שינוי באורח חייה ובצדק. האלטרנטיבה היא לצערי המשך מלחמות הדת והמשך השנאה. לכן אני רואה כאתגר, אולי אתגר בלתי אפשרי, לפעול בתחום המגזר התורני ולקוות כי הגאולה תאיר עיני כולם למעשים של רצון טוב ורוח פייסנית למען טובת כלל הציבור.  שמירת תורה המאחדת את כולנו והנכונות לוותר במשהו כדי לחזק את המשותף לכולנו, היא סוד ההצלחה.

 

על מערכת החינוך רובה ככולה לפעול על פי עקרונות ממלכתיים לאומיים המנחים את כל עם ישראל. המימון והניהול של מערכת החינוך תתבצע ע"י המדינה, אם כי מערכת חינוך עצמאית תותר על פי חוק אולם עדיין תהיה תחת פיקוח ותפעל על פי העקרונות המנחים של המדינה. יש להקים ולפתח תשתית לחינוך כללי ותשתית לחינוך יהודי המשלבים מדע וטכנולוגיה יחד עם לימודי קודש. יש ליישם חינוך טכנולוגי החל מהגילאים הרכים (מגיל הגן) יחד עם החינוך היהודי ולעודד את דפוסי החשיבה והלמידה של התלמיד. אחד מיסודות שיטת החינוך תהיה העיקרון של "חנוך לנער על פי דרכו", שהיא התאמת מגוון תכניות חינוכיות לציבור התלמידים שהוא כמובן הטרוגני מבחינת היכולת האישית. הדרישה לחינוך טכנולוגי היא מתבקשת אם ברצוננו לתת מענה לצורך בפיתוח התעשיות המתקדמות. כמו שאני מצפה שהמגזר הלא דתי יקבל על עצמו לימוד תורה ומצוות, כך אני תקווה כי המגזר החרדי יקבל על עצו גם לימודי חול וזאת על פי הטעמים שמובאים בהמשך. אני מאמין כי בין שאר הנסים שיתרחשו בימי הגאולה יהיה גם נס פתיחת לבבותינו לתורה ולהשכלה שעד כה לא היינו פתוחים אליהם מסיבות רבות, וכך נוכל לקבל את תורת המדע ואת מדע התורה כחלק ממציאות הבריאה והגאולה.

 

על פי ההלכה אמנם נאמר כבר ע"י רבי נהוראי "מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה אלא תורה" קידושין דף פב א. אולם הרבה מתרצים שאת זה הוא מיישם רק כלפי עצמו לפי שראה את בנו מצליח בלימודי תורה. החת"ם סופר מסייג את דברי רבי נהוראי ומסביר שהמקצוע משמש כמקור פרנסה ועל כן "מי שאינו מלמד את בנו אומנות כאילו מלמדו ליסטות". והוא מוסיף שגם אם המלאכה משמשת לא רק לפרנסה אלא ל"יישובו של עולם" ותורמת לקדמה הטכנולוגית יש למלאכה חשיבות מרובה ונחשבת היא למצווה כאילו היא עבודת הקרקע הקשורה לפיתוח ארץ ישראל, וזאת בניגוד למצבנו בגלות כאשר ישבנו בחו"ל ולא היה לנו עניין בתרומה לחיילות הגויים ויישובו של עולם. מכאן שלפי פרשנות החת"ם סופר דברי רבי נהוראי מתייחסים לגלות כאשר אנו מפוזרים בין האומות. 

 

צביון מערכת החינוך יקבע ע"י הנשיא וממשלתו והכיוון יהיה בבירור חינוך לתורה ומצוות. אולם יחד עם זאת ברור לי כי בכל מערכת חינוך יהודית יהיו וריאנטים כאלו או אחרים ואין בידי לקבוע כעת מה יהיה הכיוון או איזה אוטונומיה תינתן לבתי הספר השונים. כפי שציינתי קודם, אין לי גם מענה לשאלות קשות הנוגעות לאחדות החינוך בימי הגאולה, כמו החלוקה בין מערכת חינוך ספרדית לאשכנזית, ליטאית או חסידית, חרדית או כיפות סרוגות וכן הלאה. לפי המצב כיום סביר שמידה זאת או אחרת של שונות עדיין תישאר בין הזרמים הרבים. אולם בלבי פנימה אני מקווה שהמגמה החינוכית המרכזית תהיה על פי דרכו של הרב קוק, שהיא סובלנית מטבעה ובנויה גם לקבל לתוכה מכל העדות ומכל הזרמים באהבת ישראל כנה. אולם על פי כל שיטה שהיא, על המערכת לחנך לתורה ומצוות באמונה ובאהבה, אהבת הלימוד, חינוך לדרך ארץ ולאהבת הארץ ולמדע ודעת. חינוך לאהבת הארץ יקבל משקל גדול במערכת כי ממנה אנו שואבים את הכוחות להתמודד ולהלחם על ארצנו האהובה נגד כל אלו הקמים נגדנו, נושא המורגש כיום בחסרונו מאוד מאוד. האתגר החינוכי ידרוש מאמץ רב של כל זרועות הממשל שיתרמו את חלקם למען הנושא. זאת הסיבה הראשונה לקיצור השירות הצבאי יחד עם השירות הלאומי לשנתיים, ומאותה סיבה גם שירות המילואים יתבצע בתקופת הקיץ בלבד. העלאת קרן החינוך תתאפשר רק אם החינוך יהיה חינם וזמין לכל וייתן מענה לכל רמות הלימודים וסוגי התלמידים. יש לפטור מתשלום את לימודי החינוך היסודי והתיכון וכן לפטור מתשלום מקצועות מועדפים בהשכלה הגבוהה. כמו כן יש לתת מלגות קיום לתלמידי ההשכלה הגבוהה בהתאם לקריטריונים כמו חשיבות מקצוע הלימוד, הצטיינות, התנדבות ועוד.

 

בתחום החינוך והמשמעת בבתי הספר, מובן הוא שיש לדרוש מן התלמידים צייתנות ונועם הליכות. הסדר והמשמעת בבתי הספר הם גם המפתח להגברת רמת הלימוד. תלמידים שאין להם עניין באידיאה מסוימת בחייהם, טבעי הוא שימצאו עניינים ריקניים ושליליים למלא את החסר. כדי לא להגיע למצבים של חוסר משמעת יש להציב כמטרה אידיאית את עניין המוסר (כחלק מהחינוך התורני) וכן יש לתת להנהלות מוסדות הלימוד אוטונומיה בבחירת צוות המורים, אולם אלו יהיו תחת פיקוח המדינה. לבתי הספר תהיה גם אוטונומיה במתן תוספות לשכרם (בפיקוח ובהתאם לקריטריונים, למורים ולמנהלים כאחד) ובגביית הוצאות אלו מהתלמידים, וכן בבחירת התלמידים שיתקבלו ו/או ימשיכו ללמוד בבית הספר. לדעתי יש לבטל בעקרון את חובת בית הספר לקבל כל תלמיד ולא להיבהל אם תלמיד לא מוצא בית ספר קרוב למקום מגוריו. בכל מקרה יש לדרוש מההורים לקחת אחריות כלפי מעללי בניהם ואם אינם מסוגלים – אזי יש להפקיע את חינוך בניהם מידם. כל תלמיד יחויב באופן אישי על התנהגותו במהלך שנת הלימודים ואם צריך – אזי יש לעשות להפסקת לימודיו של התלמיד אחרת תפגע מערכת החינוך כולה. כאן יש לציין כי תופעות כאלו במערכת החינוך התורנית הנן נדירות יחסית בהשוואה למערכת החינוך הכללית. מצד מערכת ההוראה- כל הפגנת פתיחות שלא במקום עלול להביא לידי תוצאות הפוכות. לגבי חינוך לפילוסופיות כלליות, נושא חשוב ומעניין בפני עצמו, הגיל הנכון לדעתי הוא לאחר בגרות ויהיה נכון ללמדו בחינוך הגבוה שאז יוכלו הלומדים להיות יותר מוכנים חינוכית וביקורתיים רעיונית עד כדי כניסה לשדות זרים מבלי לתעות ולאבד כיוון. גדולי ישראל בהם קוהלת, הרמב"ם והרבי מלובביץ יכלו לעבור מסלול כזה בבטחה ולצאת משם רק מחוזקים, אולם לא הייתי חותם כזאת על אדם מן השורה.

 

מערכת החינוך צריכה לחנך לאידיאלים, להגשמה האישית וללקיחת אחריות. חינוך לאחריות מצד אחד דורש גם פתיחות רעיונית מצד שני, אם כי במסגרת הגבול של הטעם הטוב והחוק והסדר. פתיחות רעיונית (ולא פתיחות חינוכית) היא לדעתי חיונית בחברה הטכנולוגית, בחברה המתבססת על עקרון המידע החופשי ועל פיתוח התעשייה והתחרות בעולם הכלכלי. הצלחת הפתיחות מותנית בעוצמה התורנית והרוחנית שיש לכל אחד מאתנו. אמנם בזמנים קדומים היו חכמי ישראל קשובים לנכסי התרבות הכללית אם כי בזהירות מרובה. הפתיחות מאפשרת מעבר תרבותי דו סטרי בין התרבויות, כמו הוצאת מושגים וערכים מתחום היהדות החוצה והכנסת מדעים כללים וטכנולוגיים פנימה. באופן זה ניתן להגיע למיצוי אופטימלי של היחסים בין התרבויות. אולם הפתיחות צריכה להיות מלווה בפחד ובחשש מתמיד כפי שגם הזהיר הרב קוק, כי למרבה הצער רבים מצאצאי אלו שנפתחו לתרבות הכללית, במיוחד בזמן תנועת ההשכלה, אולם גם בזמנים האחרונים, סופם שהרפו מתורת ישראל. פתיחות תרבותית יכולה וצריכה להיעשות כאשר יש בסיס תורני-אידיאולוגי יציב ומבוסס מבית. אז ניתן להיפתח כאשר נוכל לתת תשובות לשאלות קשות העולות כתוצאה מהפתיחות ובשום אופן לא להתעלם משאלות הנוגעות לבסיס האמונה היהודית כפי שנוטים בחוגים מסוימים לעשות.  אני מאמין בצורך בחינוך טכנולוגי ופתיחות תרבותית אמיתית שהיא מצד אחד תיתן לנו כלים לעמוד מול מרבית הפיתויים החיצוניים ומצד שני תעמיד אותנו במרכז העניינים בכלכלה ובטכנולוגיה. לדעתי, פרטים הגדלים בתוך בועה סגורה, החרדים לדוגמא, לא מסוגלים לתת תשובה לקדמה הטכנולוגית ורבים מביניהם שנחשפים לתרבות האחרת- לא מסוגלים להתמודד אתה וסופם שעוזבים את תורת אבותם וחוזרים "בשאלה". להערכתי תופעה כזאת נדירה יותר בקרב תלמידי החינוך המשולב תורני כללי.

 

עקרונות נוספים על פיהם תפעל מערכת החינוך הם: 1) החופש לבחור את מוסד ההשכלה, 2) המערכת תספק פתרונות מתאימים לתלמידים מצטיינים כמו גם לתלמידים המתקשים בלימודיהם, 3) קיום מבחנים ארציים עם סיום הלימודים בתיכון, אולם קבלה למוסדות ההשכלה הגבוהה תתבצע גם על פי מבחנים פנימיים בהתאם לחוג הלימודים, 4) אפשרת מערכת לימודים ובחינות חיצוניים אולם חומר הלימוד יהיה תואם את דרישות מערכת החינוך, 5) קיום מעקב קפדני אחרי כל תלמיד כדי לא לאבד את החלשים והנפלטים, בתחום זה ניתן גם לנצל את השירות הלאומי אשר יוכל לספק פתרונות ועזרה לתלמידים ולעודדם להמשיך בלימודים וזאת ע"י מתן תשומת לב אישית (בסגנון פרוייקט פר"ח של היום) וכן שיעורי עזר ללא תשלום לאחר שעות הלימודים.

Next