Make your own free website on Tripod.com

 

אסתר פולארד- אשמנו בגדנו

מאת עפרה לקס

אסתר פולארד, אשתו של יונתן, חושפת בראיון נדיר מעט ממה שעבר עליה ועל בעלה ב-18 השנים האחרונות. הם נאלצים להתמודד לא רק עם כליאה בתנאים לא הומניים, אלא גם עם היחס המשפיל של הממסד, שמועות שהופצו בזדון והתעלמות מכוונת של המדינה

אסתר פולארד הערימה עליי עבודת הכנה רבה כתנאי לפגישתנו, וגם אחרי שמילאתי את דרישותיה היא לא ששה להיפגש. מילה שאמרתי בטון לא נכון ושאלה ששאלתי בשיחות המקדימות בינינו כמעט גרמו לביטול הראיון. הייתי צריכה להוכיח שוב ושוב את כנותי ואת העובדה שאין בכוונתי אלא להביא את סיפורו של יונתן לציבור כדי שאסתר תחזור בה ותסכים שנפגש. עם זאת, היא הבטיחה לעצמה, בעידודו של יונתן, שזו הפעם האחרונה שהיא מתראיינת.

חייהם של יונתן ואסתר אינם פשוטים. לא רק משום שהוא אסיר עולם שעונשו אינו קצוב, וגם לא בגלל המאבק ארוך השנים במערכת המשפט האמריקנית. נדמה כי מה שכואב לשניים יותר מכל היא תחושת הבגידה שהם נושאים עמם יום יום. הבגידה של מדינת ישראל, שאינה פועלת למען יונתן, הבגידה של הממסד שמשתיק את הפרשה פעם אחר פעם והבגידה של התקשורת, שעוזרת לשניהם לטייח את חוסר המעש. המרורים שאלו האכילו את בני הזוג פולארד, הם שגורמים לאסתר להיות חשדנית כל כך, קשוחה כל כך:

"כשה- FBI תפס את יונתן הוא נמלט לשגרירות הישראלית, לפי ההוראות שנתן לו מפעילו. המילים הראשונות ששמע בשגרירות היו: 'ברוך שובך הביתה'. לאחר מכן התקשרו אנשי השגרירות לירושלים וקיבלו הוראה לזרוק אותו. היו שתי כניסות לשגרירות. אחת אחורית לרכב, והשנייה קדמית, למי שבא ברגל. השומר בא אל יונתן ואמר לו: 'כדי שנקבל אותך אתה צריך לצאת החוצה מן הכניסה האחורית ולהיכנס מן הכניסה הקדמית'. יונתן אמר: 'אבל אתה יודע מה מחכה לי בחוץ!' השומר הניד בראשו לאות הן. יונתן אמר לו: 'אתה יודע מה הם עומדים לעשות לי!'. השומר התחיל לבכות, וכשדמעות בעיניו הוא דחף את יונתן החוצה".

לא מתנהגים כמדינה ריבונית

לא קל לאסתר לספר. מדי פעם מתמלטת ממנה אנחה: "אני לא מספרת על בישול או על גידול עציצים, אלו החיים שלי".

כמו לפני כל חג גם לקראת חג הפסח יקבל יונתן פולארד לתאו שבכלא כרטיסי ברכה רבים, מחברי כנסת ושרים המאחלים לו חג שמח. אסתר ויונתן לא אוהבים את הכרטיסים האלו. מבחינתם זו היא תעודת עניות גדולה למי ששולח אותם. "כרטיסים וברכות יש, אבל יוזמה ופעילות אין", אומרת אסתר.
בשנה שעברה חתמו 110 חברי כנסת על מכתב המבקש מג'ורג' בוש לשחרר את יונתן. הם הפקידו את המכתב בידי אריאל שרון כדי שימסור אותו באופן אישי לנשיא האמריקני. מקורבי בני הזוג פולארד בוושינגטון מעידים כי שרון מסר אותו לפקיד זוטר במשרדה של קונדוליסה רייס. איש מחברי הכנסת לא בדק מה עלה בגורלו של המכתב.

למה השרים וחברי הכנסת אינם פועלים למען יונתן?

"האדם היחידי שיכול לענות לך למה הוא אריאל שרון, והוא מתנהג כאילו יונתן מת".
אבל לא מדובר רק בו.

"נכון, אבל הוא הכתובת. כל עוד הוא לא ירצה שיונתן יצא מהכלא, ארצות הברית תעשה כרצונו. הוא אף פעם לא הכחיש, ואפילו לא הגיב על הטענה שהוא אמר לרחבעם זאבי שאת יונתן הוא רוצה מחוץ לכלא רק בארון".

ומה עם חברי כנסת ושרים?

"לכל אחד מהאנשים הנמצאים בשלטון יש מניע שונה, אבל כל מי שזרק את יונתן לבור אז, עדיין נמצא בתפקיד. כולם מעורבים פחות או יותר".

גם שרון?

"בטח. על פי מקורות מהימנים מאוד בארצות הברית, שרון היה מעורב בכל מבצע ההפעלה של יונתן. הוא לא רוצה שאנשים יידעו שהוא היה מעורב בריגול בארצות הברית".

הפעלת סוכנים היא דבר לגיטימי: אנחנו הפעלנו אצלם, הם מפעילים אצלנו.

"במדינה ריבונית זה דבר שיגרתי, אבל אנחנו לא מתנהגים כמו מדינה ריבונית. איזו מדינה מוסרת את המסמכים שמסר לה סוכן שלה? איזו מדינה מכשילה את המשפט שלו ואינה נאבקת למען סוכניה?"

הישראלים לא עוזרים, להיפך

האמריקנים מאוד התאכזרו לבעלך. הטילו עליו עונש חסר תקדים ועינו אותו. מדוע הם כל כך רוצים ברעתו?

"בזמן שהם חימשו את עיראק אף אחד לא ידע, אבל הפעילות של יונתן גילתה זאת לישראל. אז החליטו לקבור אותו חי".

ועד היום הם זוכרים לו את זה?

"התכנית הייתה שהוא ימות בכלא, אבל הוא לא שיתף פעולה עם זה".

האם ישנם אנשי ממשל אמריקניים שרוצים בטובתו של יונתן?

"לא מזמן קיימתי סדרה של פגישות עם סנטורים בכירים שנחשבים לידידים טובים של ישראל. בוקר אחד נפגשתי עם סנטור בכיר וותיק. הוא הקשיב בעניין רב ואז אמר: 'מטריד אותי דבר אחד. אני בכלל לא מכיר את בעלך ואת הסיפור שלו. במשך כל הזמן שאני פה אף גורם ישראלי ואף גורם יהודי בארצות הברית, ואני נפגש עם רבים כאלו, לא העלה את הנושא. מפתיע אותי שאתם אומרים שזה נושא שרבים מעוניינים בו. אני רוצה לעזור לך, אבל כל עוד המנהיגים היהודיים לא מעונינים בכך, אינני יכול לעשות דבר'.

"בצהריים נפגשתי עם סנטור אחר שאמר לי: 'גב' פולארד, תמכתי בשחרור של בעלך, אך אני כבר לא תומך בזה'. דרך אגב, הסנטור הזה ראה את התיק הסודי של בעלי והוא יודע שאין בו דבר. לכן הוא תמך בשחרורו. הוא הוסיף והסביר: 'אני נפגש עם מנהיגים יהודיים כל הזמן, והם אומרים לי לא לעזור לפולארד, לא להתקרב לתיק של פולארד'. התווכחתי אתו, הגעתי עם המכתב של 110 חברי הכנסת ועם הטיעונים המשפטיים של יונתן, והוכחתי לו שמבחינה חוקית רימו אותו. שאלתי אותו: 'למען היושר והצדק של מערכת המשפט האמריקנית, האם לא תעזור'? והוא ענה לי: 'צר לי לראות את הצער הגדול שלך, אבל עד שלא יצטרפו אלייך הישראלים והקהילה היהודית אין דבר שאני יכול לעשות'".

למה הקהילה היהודית האמריקנית לא עושה למען יונתן?

"הסיבה הבסיסית היא שיש חשש מנאמנות כפולה. את צריכה להבין שלפני 18 שנים, 6 ימים אחרי שיונתן קיבל מאסר עולם, נשיא הוועידה של ארגוני היהודים הגדולים שלח לג'ורג' שולץ, מזכיר המדינה דאז, מכתב ובו הוא כתב שהם מסכימים עם כל דבר שהמדינה תעשה ליונתן. הם הבטיחו לא לעשות שום דבר למענו".

אבל זו הייתה פחדנות של לפני 18 שנה.

"שום דבר לא השתנה מאז. הם מקיימים את ההבטחה: שנה אחר שנה מוזמנים מנהיגים יהודיים לבית הלבן לרגל חגים שונים, ובמשך 18 שנים יונתן מעולם לא היה על סדר היום של הפגישות אפילו פעם אחת. גם בפגישות לא רשמיות עם הנשיא, כשיש הזדמנות להזכיר את הנושא באופן עדין, הם לא עושים זאת. אותם האנשים שפתחו את הדלתות בפני אביטל שרנסקי במאבקה הם אלו שטורקים את הדלת בפניי".

"תמיד אהבתי אותו"

השיחה בינינו מתנהלת בעברית אך כשאסתר מגיעה לנושאים שמסעירים אותה במיוחד היא עוברת לאנגלית. אישה נאה שמחלת הסרטן ממנה הבריאה והתלאות שעברה אינם ניכרים בפניה. מעטה הקשיחות מתקלף בהדרגה, והאנושיות הרכה שלה מתגלה במלוא פגיעותה.

איך הכרת את יונתן?

"הכרתי אותו בשנת 71', כשהיינו צעירים. שנינו היינו בתכניות קיץ והייתה לנו שפה משותפת של אהבת העם והארץ".

לפתע הפלאפון של אסתר מצלצל. היא מזנקת: "זה יונתן!" אסתר מספרת לו שהיא מתראיינת כעת, והוא מבקש שתפסיק לעשות זאת. שניהם חשים שגם הכתבות בעיתונים כבר לא עוזרות. הקשר בין אסתר ויונתן הדוק מאוד. השיחה בינינו גרמה לאסתר להתרגש והוא הבחין, לפי נימת קולה, שמשהו מטריד אותה. זר לא היה מבחין בזאת, אולם כשקשר בין איש ואשתו מתנהל בביקורים לא פרטיים ובשיחות טלפון, הקול משחק תפקיד חשוב.

אנחנו ממשיכות לדבר. קולה נעשה נוגה ומהורהר.

"בסוף הקיץ יונתן חזר לארצות הברית ואני לקנדה, ואיבדנו קשר. אחרי כמה שנים קראתי בעיתון שיש אסיר בארצות הברית שכדאי לכתוב לו, כדי שהוא יקבל חיזוק. לא ידעתי מי הוא, השם שלו לא צלצל לי. החלטתי שאכתוב לאסיר הזה, למרות שלא ידעתי מה הוא עשה. מאוחר יותר יונתן סיפר לי שהוא קיבל את המכתב בכלא במריאון בהיותו בצינוק, סגור מאחורי 13 מנעולים, שלוש קומות מתחת לאדמה. כמות המכתבים שהוא היה יכול לשלוח הייתה מוגבלת, ונשארו לו רק שני בולים. היו לו המון מכתבים לענות עליהם.

"כל השנים הוא לא הרשה לעצמו סתם לכתוב, הכל היה מנותב לשחרור שלו, אבל הפעם הוא השתמש בשני הבולים כדי לכתוב לי. מכתב אחד היה אישי, והשני נתן מידע על הנושא. מסתבר שהייתי צריכה לקרוא קודם את המכתב האישי, אבל לא שמתי לב שיש מספרים על המעטפות וכך קראתי קודם את המידע על הנושא ונורא הופתעתי שדבר כזה יכול לקרות בארצות הברית. אחר-כך פתחתי את המעטפה השניה ולא יכולתי להאמין שבן אדם שעבר את מה שהוא עבר, יכול לכתוב כזה מכתב מלא אהבת הארץ ואהבת העם.

"הרגשתי כאילו הוא שוב קרא את מחשבותיי כלפי הארץ והעם. זה היה כל-כך מרשים. אני לא יכולה לומר שיש נקודה מסוימת בה התאהבתי בו. תמיד אהבתי אותו. מהרגע הראשון זה היה די ברור לשנינו.

"יש אנשים שאומרים 'איך יכולת לוותר על החיים שלך?' אבל אני לא ויתרתי על החיים שלי, הוא החיים שלי. הוא אדם כל-כך נפלא. כל דבר טוב ששמעת עליו זה כלום לעומת מה שהוא באמת. הוא נדיב עדין ורגיש, מבין ומתחשב וגם מבריק".

הכלא האמריקני לא הומני

ספרי לי על התנאים שלו בכלא.

"בכלא שלו, בטנר, יש כלל שמפעילים את ההסקה עד הראשון במאי בלי קשר לטמפרטורה בחוץ. אז עכשיו הוא נמצא בחדר סגור עם חימום, למרות שחם בחוץ. התנאים בבתי הסוהר בישראל הומניים, בארצות הברית זה שונה לגמרי".

אסתר בוררת את מילותיה. ביקורת 'לא מתאימה' שתעביר על בית הסוהר יכולה להזיק לבעלה. "יונתן לא יצא לחופשה אפילו פעם אחת במשך כמעט 18 שנים. אפילו לא ללוויה של אימו. אין שום אפשרות לבעל ולאישה להתייחד ואסור להביא ילדים לעולם. אנחנו צריכים לבנות עולם משלנו, כשבינינו שולחן וסביבנו פושעים רבים: אנסים, רוצחים ושודדים. אסור להביא לו כלום, אסור לכתוב או לקרוא או לדבר בטלפון בעברית ואין אוכל כשר. בבית-הסוהר הראשון שהוא היה בו, בספרינגפילד, הוא היה במשך שנה שלימה בלי בגדיו, משקפיו או כל חומר קריאה. הוא נכלא בחדר קטן בטמפרטורות נמוכות מאוד ועם אנשים מעוערים שכלית כתוצאה מאיידס. מדי חודש היו באים אליו אנשי ה-FBI, זורקים עליו שמיכה ומגישים לו רשימה של ראשי הקהילה היהודית, שיגיד להם מי שיתף אתו פעולה. הם הבטיחו שאם יעשה זאת הוא יועבר לכלא נורמלי יותר, אבל הוא העדיף לשמור על עקרונותיו ולא האשים איש. גם האנשים האלה לא עזרו לו אחר-כך".

נלחמים גם בשמועות

במשך השנים נאלצו אסתר ויונתן להתמודד עם הכפשות והשמצות. לפי אסתר, מדובר במערכת שקרים מכוונת ומתוזמנת היטב, המיועדת לסכל כל אפשרות שיונתן ישוחרר מן הכלא. השקר כאילו הוא אינו שפוי השפיע אפילו על אנשים שפעלו ללא לאות לסייע לו: "חודשיים לפני שרחבעם זאבי נסע לביקור בכלא הייתי במשרד שלו ויונתן התקשר. העברתי לרחבעם את השפופרת. הוא הקשיב ליונתן וכמעט התעלף. אחרי השיחה הוא הסתכל עלי ואמר: 'וואו, הוא כל כך מרוכז, הוא מתבטא כל-כך יפה!'. שאלתי אותו: 'למה ציפית'? אז הוא ענה: 'אסתר, כל השנים האלה לא דיברתי אתו, ובגלל כל השמועות אמרתי לעצמי שאולי השנים בצינוק השפיעו עליו"'.

שמועה נוספת בה נאלצו בני הזוג פולארד להיאבק הייתה כאילו יונתן נתן מידע לישראל תמורת תשלום, מתוך רדיפת בצע. האמת הייתה הפוכה: מי שביקש מיונתן להפסיק להעביר מידע בהתנדבות היה דווקא הצד הישראלי, שביקש למסד עמו את הקשר ולהפוך אותו לסוכן מן המניין.

לאחר המאבק המשפטי שחייב את ישראל להכיר בו כסוכן שלה, קיוו יונתן ואסתר שלא יטפלו עליהם עוד שקרים הנוגעים לכסף. לאכזבתם, לא כך היה: "הם (הממסד השלטוני) יודעים כמה נזק זה גורם ליונתן בארצות הברית, אז הם ממשיכים עם השמועות. לפני שנה בערך הדליפו דרך המשרד של דני נווה שיונתן קיבל מליון דולר מן הממשלה. זה לא באמת קרה, אל תדאגי. הם רק פרסמו שהכסף ניתן לנו, ועד היום אנחנו סובלים מזה. אנחנו שומעים כל הזמן 'מה יש לכם להתלונן, אתם מקבלים כסף'. אפילו השכנים של אמא שלי במונטריאול אומרים לה: 'מה הבעיה? מטפלים יופי בבת שלך ובבעלה'.
אז שתדעו, אנחנו לא מקבלים גרוש מהמדינה".

ממה באמת אתם מתקיימים, היכן את מתגוררת?

"אני כעלה נידף, אני פה ואני שם. אין לי מקום כל עוד יונתן כלוא. אני לא יכולה לגור בירושלים, אין לי כסף לזה. אני חיה כאן עם אישה שנתנה לי חדר. עבדתי הרבה שנים, אבל בשנים האחרונות חיסלתי את כל החסכונות שלי וגם את הפנסיה, כי חייתי מזה. יש לנו מעט חברים, לא עשירים, שעוזרים מדי פעם. זה לא קל".

לא מאמינים באדם

האופטימיות הגדולה של יונתן ואסתר היא רק ביחס לכוחו של ה'. מבשר ודם הם מאוכזבים. שניהם מרגישים כי לאחר מאבק של כמעט שני עשורים הם הגיעו לרוויה. "את ההשתדלות שלנו עשינו, לא השארנו דלת אחת שלא דפקנו עליה, ועשינו זאת שוב ושוב ושוב". שניהם מקרינים יאוש מן האפשרות שממשלת ישראל תפעל למען יונתן. גם העם לא מבין כי קיים קשר בחלונות הגבוהים נגד שחרורו של יונתן מן הכלא: "זה לא שאנחנו הגענו למסקנה הזו", אומרת אסתר, "כל מי ששומע את הדברים רואה את הכתובת. צריך להיות אטום או מפגר כדי לא להבין שהכל מכוון".

מה צריך לקרות כדי שיונתן ישוחרר?

"במסגרת הקשרים העמוקים של ישראל וארצות הברית, יש כל יום הזדמנות לשחרר את יונתן. הנה, עכשיו המלחמה בעיראק, שרון אמר שנגיב אם נותקף, אבל היה ברור שהאמריקנים הורו לנו לשבת בשקט. מה דרשנו תמורת זה? כלום. אותו הדבר ב-91', יכולנו לדרוש את שחרורו של יונתן שהזהיר אותנו מפני הנשק הכימי של עיראק ולצעוק על ארצות הברית, 'איך מנעתם מאתנו את המידע הזה?'
ברגע שנתחיל להתנהג כמדינה ריבונית ולשמור על האינטרסים שלנו, לא נפחד ממה שאומרים בארצות הברית ובאיחוד האירופי אלא מהקב"ה. אבל אני לא תולה בזה הרבה תקוות".

אסתר מוציאה מכתב שיונתן כתב לחבר הכנסת אורי אריאל, ובו הוא מתבטא בצורה חריפה ביותר נגד ח"כ אריאל, הכנסת והממסד השלטוני. יונתן כתב את הדברים לאחר שאריאל החל לשלוח לו מכתבים ובהם פירוט על פועלו כחבר כנסת, ושום דבר שנגע לענייניו של יונתן. ח"כ אריאל הקפיד לסיים את מכתבו באיחולי חיזוק ליונתן ובהבטחה שהוא ימשיך לפעול למענו, אולם כשהוא היה בארצות הברית, אומרת אסתר, לא אפשרו לו לבקר אצל יונתן, משום שהוא ניסה לתאם את הביקור ברגע האחרון. במכתבו מבקש יונתן מאריאל לחדול מלכתוב לו, ומשתמש בדימויים קשים ביחס לכנסת.

אסתר מסבירה: "המסר של המכתב הוא לא לאורי אריאל אלא לכל הממסד. 'תפסיקו! כולכם! תפסיקו לשלוח לי כרטיסי ברכה מטופשים ותתחילו לעשות משהו'. מה שעובר על יונתן זה בדיוק אותו משבר שאני עוברת עכשיו. מספיק. אני לא חייבת כל החיים שלי להסביר שוב ושוב מה שכל-כך ברור וצועק לשמים. אם אחרי 18 שנים לא קיבלנו שום עזרה מן הממסד, נשאר לנו רק לומר את האמת. אם היא כואבת למישהו, אנחנו מצטערים".

אבל זה קשה, כי אתם צריכים גם לעבוד מול האנשים האלו.

"לא. כמה פעמים את חושבת שאני ארדוף אחרי ראשי ממשלות? ב-3 בדצמבר הייתי אצל נתניהו והוא הציע שניפגש עם שרון. הוא אפילו ביקש את הפגישה עבורנו. עד היום אנחנו מחכים שיחזרו אלינו לקבוע תאריך. אם יתקשרו אליי אני אבוא, אני אעשה כל השתדלות. אבל אני כבר לא רודפת אחריו.

"לכל דבר יש התחלה אמצע וסוף. ואנחנו בסוף. אין לנו כבר סבלנות לכל זה. ה' העניק לעם ישראל תקופה גדולה לחזור בתשובה ולהתעורר. ברגע שנעשה את הדבר הנכון ליונתן נציל גם את עצמנו. ברגע שהרשינו לממשלה שלנו להפקיר אחד, נהיינו כולנו הפקר. התחלנו עם יונתן ואחר-כך עם חיילים ויישובים, והיום אזרח לא יכול ללכת ברחוב בביטחון. כולנו הפקר, ואם נמשיך עם הגישה הזו, כולנו נהיה בסכנה".

עוברים יום אחר יום

מה אדם פרטי יכול לעשות למען יונתן?

"דבר ראשון אני רוצה שאנשים יתחילו להתעורר ולהבין שמה שמאיים על יונתן מאיים על כולנו, וכשהם יודעים את הסיפור, להתחיל ולספר אותו לאחרים. צריך לוודא שכולם יודעים, כי הממשלה לא רוצה שאנשים יידעו. אפילו הרבנים הראשיים לא עזרו לנו וסירבו לצרף את שמו של יונתן לתפילה למען השבויים והנעדרים, בגלל שהממשלה משלמת להם. כל אחד יכול להכניס את השם של יונתן בתפילה למען השבויים והנעדרים בבית הכנסת שלו. אנשים יכולים להתפלל עליו בזמן הדלקת נרות".

את יודעת שיש כאלה ששובתים רעב למענו ויש שמחתימים עצומות?

"אני אסביר לך משהו. כל פעולה ופעולה סופרים בשמים, אז אני לא רוצה להגיד לאף אחד לא ליזום ולא לעשות. כל דבר חשוב. אבל הנה, עשינו במדינה עצומות עם מיליון חתימות לא לרדת מהגולן ולא להחזיר את השטחים והממשלה התעלמה מהן. לא הייתי מציעה לאנשים לעשות הפגנה של 5 אנשים. יותר טוב שיתאספו עשרה ויעשו מניין, אולי מניין קבוע למען יונתן.

כשאת מעוררת את דעת הקהל, המטרה היא להגיע לגורמים בפסגה אבל מה שקורה עם יונתן זה ההיפך. כל פעם שהמודעות עולה, הם דואגים להדליף מידע שקרי לתקשורת ואומרים שאי אפשר לשחרר אותו.

אתם מאמינים שיונתן ישוחרר?

"בהחלט, מתיר האסורים האמיתי ישחרר את יונתן".

וזה מה שמחזיק אתכם במאבק היום יומי?

"ביקרתי אם שישבה שבעה על בנה, והיא אמרה לי 'אסתר, אני מרגישה כאילו אני חובשת מסכה כבדה. אני לא יודעת מה אעשה כשאנשים ילכו ותרד המסכה, איך אני אתמודד'? אמרתי לה: 'תמשיכי איך שאנחנו ממשיכים. המטרה היא לעבור יום אחד. אם תעברי יום אחד טוב את יכולה לצבור יום אחרי יום אחרי יום. זה ייהפך לשבועות ואחר-כך לחודשים. המטרה צריכה להיות קידוש ה' היום. רק ליום אחד".

האם יש ליונתן תכניות לתקופה שאחרי השחרור?

"כן. לעזור לעם ישראל. הוא המציא טכנולוגיה שתשחרר את ישראל מתלות במדינות אחרות בנושא המים והאנרגיה".

אתם מתכוונים לגור בישראל כשהוא יצא לחופשי?

"כן. הוא הקדיש את כל חייו למען העם שלנו. כשחשבנו על השאלה הזו היו רגעים מאוד קשים. הייתי משקרת אם הייתי מכחישה את זה. אבל אנחנו מבדילים בין מדינת ישראל וארץ ישראל".

ממשיכים כרגיל

אסתר תמשיך ללכת מידי יום לכותל ולקבר רחל ולהתפלל כמה פעמים בחודש במערת המכפלה. היא גם תמשיך לכתוב לאתרי האינטרנט שמחזיקים מידע רב על יונתן ברוסית ובאנגלית במטרה ליידע ולעורר את העם, וגם כדי להזהיר אותו מפני ממשלתו, כדבריה. בתום תקופה תעלה שוב על מטוס ותיסע לבקר את בעלה.

יונתן ימשיך לסבול מאנטישמיות ומתנאים קשים בכלא, להתפלל משם למען שלומם של נפגעי הטרור ולטוות תכניות לסייע לעם ישראל.

ואנו, נמשיך לחזור בתום יום עבודה לבתינו המוארים, מוקפים בהמולת המשפחה ובטרדות היום יום.

תגובות

- ממשרדו של ח"כ אורי אריאל נמסר כי הוא ימשיך להיאבק למען יונתן פולארד. אריאל מארגן עתה, יחד עם אנשים נוספים, קמפיין של מדבקות ושלטים הקוראים להשיב את יונתן הביתה. הוא לא נפגע ממכתבו של יונתן, ואומר כי הוא רק ממחיש עד כמה יש לפעול למען שחרורו. לגבי הטענה על אי הביקור בכלא, אומרים דובריו שח"כ אריאל לא היה בארצות הברית בשנתיים האחרונות.

- ממשרדו של הרב לאו נמסר כי לא ניתן לכלול את יונתן בתוך השבויים והנעדרים מפני שהוא אינו נכלל בהגדרה. הרב לאו גם מבקש מאסתר פולארד להיזכר כי כשהיא פתחה אוהל מחאה ברחבת המשביר בירושלים הוא היה הראשון שהצטרף