איפה יהונתן?    הרב שלמה אבינר

בזכות המידע שיונתן העביר לישראל שונתה תוכנית ההגנה האזרחית כולה וכללה חדרי בטחון ומסכות אב"כ. בזכות פולארד היתה ישראל מוכנה למלחמת המפרץ ב 1991. ולכל האיומים מצד עיראק ומדינות ערביות אחרות מאז. תודות ליהונתן, לכל בית שנבנה כיום בישראל נדרש על פי חוק חדר אטום להגנת יושביו מפני התקפה כימית.

 

זהו זה! הכושי עשה את שלו, הכושי יכול ללכת, או ליתר דיוק - לשבת בכלא בחושך ולנקות אסלות. זוהי דרכנו לגמול לו על הצלת חיינו.

 

בשנת תשמ"ה הוא נעצר, ובמשך 11 השנים שבאו אח"כ המשיכה מדינת ישראל לשבת תחתיה. לאמיתו של דבר, עשתה מעט מאוד למען הסוכן שלה ובעצם אף לא דבר למען שחרורו. ישראל שלמה בסתר עבור שירותיו של עורך הדין הראשון של יהונתן, ריצ'ארד הייבי. עורך דין גוי ממוצא לבנוני. פעולותיו של הייבי מנעו מיהונתן את זכויותיו החוקתיות, בכללן הזכות לסיוע משפטי הולם. הייבי לא הגיש ערעור על פסק דינו של פולארד – מחדל שלא נשמע כדוגמתו – ובשל כך נשללה לעולמים זכותו של יהונתן להגיש ערעור על מאסר העולם שנגזר עליו מבלי שנערך לו משפט.

 

יהונתן ויתר על זכותו למשפט כחלק מעסקת טיעון עם הממשלה. עסקה אותה יהונתן כיבד ואילו ארה"ב הפרה. הוא הסכים לעסקת הטיעון כדי לחסוך משתי המדינות את העלות, את המבוכה ואת החששות הביטחוניים שהיו עלולים להיווצר כתוצאה ממשפט ממושך. הוא שיתף פעולה באופן מלא עם התביעה, הודה והביע חרטה, אולם התביעה שיקרה והפרה בבוטות את התחייבותה. על פולארד נגזר מאסר עולם בניגוד מוחלט לעסקת הטיעון.

 

 יש לציין שיהונתן מעולם לא נאשם בגרימת נזק לארצות הברית, כגון גילוי צפנים, סוכנים או תכניות מלחמה, ולא הואשם בבגידה אלא רק בהעברת מידע מסווג לבעלת ברית. גזר הדין המקובל על האשמה מסוג זה אינו עולה על שנתיים עד ארבע שנות מאסר. יהונתן מרצה בכלא את שנתו ה-18 מתוך מאסר עולם עם המלצה שלא לשחררו על תנאי לעולם.

 

במשך השנים שחלפו מאז נעצר יהונתן, השתמשה הו ארה"ב כקלף מיקוח במטרה לסחוט ויתורים משמעותיים מישראל. מרגע שהושגו הויתורים, חזרה בה ארה"ב מהבטחתה לשחרר את פולארד וישראל נהגה כאילו אין זה אלא גבר של מה בכך. ארה"ב השיגה מה שהשיגה ויהונתן נשאר בכלא.

 

דוגמא מהשנים האחרונות: במסגרת פסגת וואי בסתיו 1998 הבטיח הנשיא האמריקני לראש הממשלה הישראלי לשחרר את פולארד כחלק אינטגרלי מהסכמי וואי. ברגע האחרון, לאחר שהושגו הויתורים מישראל, הפר הנשיא האמריקני את הבטחתו לשחרר את פולארד בעודו משפיל ומביך את ראש הממשלה ומאלץ אותו, למרות הכל, לחתום על ההסכמים. ארה"ב עדיין מחוייבת למלא את חלקה בעסקה ועל ישראל מוטלת האחריות שלא להרשות לארה"ב להתחמק מכך.

 

במשך כל השנים האחרונות שילמו מנהיגינו מס שפתיים במקום לנקוט מאמצים אמיתיים לשחרר את פולארד. באותה תקופה, שר החוץ של ארה"ב, ידיד מדינת ישראל, היה מוכן לוותר, לסגור את כל הפרשה בשקט ולשלוח את פולארד לישראל, בתנאי אחד, החזרת כל המסמכים שנמסרו, כדי שידעו בדיוק במה מדובר. אך גם עניין זה הסתבך כי הממשלה מסרה תצהיר שקרי מתוך מחשבה שהאמריקנים לא יעמדו על כך. אך הם מיד הבחינו, כיוון שפולארד עבר שלושים ושתיים בדיקות פוליגרף.

 

אפילו מחוות פשוטים כלפי יהונתן, כמו מתן אזרחות ישראלית ב- 1995 והכרה בו כסוכן ישראלי ב- 1998 הושגו לאחר שנים של מאבק בממשלה הישראלית ובאמצעות מערכת בתי המשפט. עד היום הזה אם יאמר לך מנהיג יהודי" "אנו מטפלים בעניינו של פולארד בחשאיות, מאחורי הקלעים, באמצעות דיפלומטיה שקטה וכו'" – אל תאמין לו. תחת זאת מוטב שתאמין שמה שהם עושים מאחורי הקלעים למען שחרורו של פולארד הוא כל כך סודי עד שהם עצמם לא יודעים על כך.

 

מאמצים שונים למען פולארד נעשו במשך השנים בידי אזרחים פרטיים, אולם המנהיגות נעדרה באופן בולט מן המערכה. הם נתנו להזדמנויות אינספור לשחררו של יהונתן לחמוק מתחת ידיהם. השורה התחתונה היא שהחים הפצוע שלנו ננטש בשדה הקרב. הבה נתפלל שמצבו לא יורע, ושד' ישמור ויגן עליו.

 

התורה מספרת לנו על דוד המלך שיצא למלחמה כדי לחלץ את בני משפחתו מן השבי (שמואל-א ל ב). אפילו עבור אחיינו הפושע, לוט, מסר אברהם אבינו את נפשו ויצא למלחמה (בראשית יד יד). שמא תאמר: יהונתן פולארד אינו משפחה שלי - אז מה הוא? זר?! או אח?! אנחנו אחים או לא?! הרי אפילו עבור שפחה אחת שנשבתה, יצא משה רבנו וכל עם ישראל למלחמה (במדבר כא א ורש"י).

לו היה הכוח בידינו, היינו צריכים להיות מוכנים לצאת למלחמה כדי לשחרר את יהונתן, ואם הדרך היחידה לעשות זאת היא באמצעות הזירה הציבורית, אל לנו לפטור את עצמנו מכך.

 

עלינו להפגין מול כל שליח אמריקני שבא לארץ, ומול כל שגרירות אמריקנית בעולם, ולצעוק: "איפה ג'ונתן פולארד"!

יתר על כן, כל יום עלינו לטלפן למשרד ראש הממשלה ולדרוש ולדעת: איפה יהונתן פולארד? (6705511 -02 ) או יותר טוב לשלוח פקס' כל יום (5664838 –02).

כל מבוגר הפוקד את בית הכנסת חייב להתעקש שהמניין בבית הכנסת שלו יאמר מי שברך על יהונתן –יהונתן בן מלכה – בכל פעם שקוראים בתורה. הנשים צריכות לכלול את יהונתן בתפילותן בעת הדלקת הנרות בכל ערב שבת. על כולנו לזכור בכל יום ויום את יהונתן בן מלכה ואת אשתו אסתר יוכבד בת רייזל ברכה בתפילותינו האישיות. מי ייתן והקדוש ברוך הוא יאחדם במהרה חופשיים ומאושרים בעיר הקודש ירושלים.

 

אחינו יהונתן, לא שכחנו אותך. "אחינו כל בית ישראל, הנתונים בצרה ושביה, העומדים בין בים בין ביבשה המקום ירחם עליהם, ויוציאם מצרה לרווחה, ומאפלה לאורה ומשעבוד לגאולה השתא בעגלא ובזמן קריב, ונאמר אמן".

 

איפה אחינו יהונתן פולארד? בשנתו ה-17 בכלא באמריקה. 17 בגימטריה = טוב. אבל עבורו - לא טוב. כלא, הוא מקום נורא.

 

"כה אמר ד', אשר למות למות, ואשר לחרב לחרב, ואשר לרעב לרעב ואשר לשבי לשבי" (ירמיה טו ב). אמר רבי יוחנן: כל המאוחר בפסוק זה קשה מחברו, חרב קשה ממות, רעב קשה מחרב, שבי קשה מכולם, כי יש בו כולם (בבא בתרא ח ב).

 

לכן, לכל אורך הדורות, עם ישראל מסר נפשו על פדיון שבויים. עד כדי כך שחכמינו חששו שמרוב מסירות נתמוטט, לכן ראו צורך להגביל את הדבר וקבעו: "אין פודין את השבויין יתר על כדי דמיהן מפני תיקון העולם" (גיטין מה א). בכל זאת, לא שעינו לתקנת חכמינו זו, כי לבנו נכמר, ופדינו שבויים יותר ויותר מכדי דמיהם (עיין ים של שלמה על גיטין פ"ד סי' סו). אשרי העם שאלו עבירותיו - ד' יסלח לנו.

 

ועתה, אנו משאירים את אחינו יונתן נמק בכלאו החשוך בשנתו ה-17, ואנו מעיזים ליהנות מאור השמש?! לא יאמן!

 

אנשים אינם מבינים מה פירוש הדבר להיות אסיר יהודי בכלא אמריקני. אין זה כמו להיות אסיר בישראל. בישראל אנשים מקבלים אוכל כשר, הם יכולים למוד תורה, הם זכאים לחופשות בחגים או לצורך השתתפות באירועים משפחתיים מיוחדים. הם אפילו זכאים להתייחד עם נשותיהם כך שלא תישלל מהם האפשרות להביא ילדים לעולם. באמריקה, ליהונתן פולארד אין אחת מזכויות אלו. יהונתן לא יכול אפילו להתייחד עם אשתו. עבורו אין שבת ואין יום טוב. במשך כל השנים אותן רצה בכלא לא זכה יהונתן מעולם לצאת לחופשה, גם לא להשתתף בהלוויית אמו. נאסר עליו לדבר עברית או ללמוד מכתובים עבריים. במשך שנים היה עליו להלחם על דבר פשוט כמו שמירת הפסח ומצות.

 

בשבע השנים הראשונות לכלאו, יהונתן רצה עונשו נעול בתא מבודד בכלא מריון, שלוש קומות מתחת לאדמה, מאחורי 13 מנעולים ובריחים. במשך כל השנים הללו הוא לא ראה מראה של פרח, של עץ או אפילו אור יום. התנאים הקשים בתא המבודד הפכו אל יונתן לחולה והוא ממשיך לסבול מחולייו עד היום.

 

החלק הגרוע ביותר של עונש הבידוד הוא הזמן המעיק אותו יש לרצות, במקום בו כל דקה, כל שעה, כל יום, כל חודש, וכל שנה דומים זה לזה. בבידוד אין שחר ואין שעת בין ערביים, אין חילופי עונות, ולמעט השמש הקופחת בעונות הקיץ, והקור חודר העצמות בחורף, כל יום זהה בדיוק לקודמו.

 

בשנת 1993 הועבר יונתן לכלא הפדרלי בטנר שבצפון קרוליינה. שם הוא מרצה את ענשו עד היום. עבודתו בכלא זה היא ניקוי אסלות. לפני שהציבו אותו בעבודה זו הוא עבד במפעלי הכלא – בתחילה כגזרן בדים, אחר כך כצובע ומלטש עדשות, ולבסוף כנער מדבקות.

 

כשעבד כגזרן בדים במפעל הכלא הוא השתמש במסור השוקל 10 ק"ג לצורך גזירת מדים לחיל הים האמריקני. בפרק זמן של שנתיים ימים הוא נפגע מ-14 חתכים שנגרמו מלהבי המסור וסבל מלחצים נשימתיים קיצוניים שנגרמו כתוצאה משאיפת חלקיקי הבדים. למרות שהיה וצלח מאוד בעבודתו, היה צורך להעבירו משם כיוון שבריאותו התדרדרה מאוד.

 

הוא נשלח לעבודה בחיתוך עדשות במפעל המשקפיים של הכלא. משם הועבר למחלקת הצביעה של העדשות. כשעבד כצובע עדשות, סבל מכאבי ראש איומים שנגרמו מהאשים והכימיקלים עמם עבד. הוא חלה כל כך שנשלח לשמש כנער מדבקות. בעבודה זאת הוא ישב על כסא במשך 8 שעות רצופות מבלי לזוז והדביק מדבקות על קופסאות. מוח מבריק כשלו, והוא מדביק מדבקות על קופסאות קטנות במשך כל היום כולו. עכשיו הוא מנקה אסלות, משפשף כיורים, מקרצף ומבריק רצפות. הידיים העדינות והנפלאות שפעם נגנו בצ'לו מוזיקה גורפת פרסים, הפכו עתה נוקשות ומיובלות כתוצאה מעבודה עם דלי וסמרטוט. הוא ממשיך לסבול מכאבי ראש איומים ומלחצים נשימתיים חמורים.

 

יהונתן אינו מקבל אוכל כשר. הוא מתקיים על פירות וירקות וכל מזון כשר שהוא יכול לרכוש בקנטינה של הכלא, כמו סרדינים וקרקרים. אבל בליבו הוא נושא את ד'. יש לו אמונה. הוא אדם שתי מאוד. הוא חובש כיפה ולובש ציצית- על פי אישור מיוחד של בית המשפט, על אף שלבוש כזה הוא בולט בחריגותו בין אוכלוסיית הכלא שאינה ידועה בסובלנותה כלפי יהודים או בהתאפקותה בשימוש באלימות.

 

ואנו מעיזים ליהנות מאור השמש?!

 

המחוייבות שלנו לעשות הכל על מנת להשיג את שחרורו של יהונתן מהכלא הייתה קיימת גם אם יהונתן היה סתם אסיר. אולם אין הוא סתם אסיר. אנו חבים לו לפחות את הכרת הטוב – את ההכרה בטוב שהוא עשה למעננו.

 

בקצרה: בשנות השמונים המוקדמות היה יהונתן אזרח שעבד כאנליסט בשירות המודיעין של חיל הים האמריקני. הוא גילה שמידע החיוני לביטחונה של מדינת ישראל נמנע במכוון באמצעות חרם לא חוקי. בכלל זה מידע על אמצעי לחימה גרעינית ביולוגית וכימית, בסוריה, עיראק, לוב ואירן, במטרה לשמש נגד ישראל, וכן פיתוח טילים בליסטיים והתקפות טרור נגד אזרחי ישראל.

 

על פי מזכר ההבנות שנחתם בתשמ"ג בין שתי המדינות, אמריקה היתה חייבת להעביר מידע זה למדינת ישראל. פולארד נוכח לדעת שחיי ישראלים רבים נתונים בסכנה, עקב הסתרת מידע זה, לכן עשה כל שביכולתו כדי לחדש את זרימתו החוקית של המידע. הוא הגיע לכל דרגה בשרשרת הפיקוד עד לפנטגון בניסיון לשחרר את המידע באופן חוקי כפי שהבטיחה ארה"ב. כשכל מאמציו ירדו לטמיון, הוא החל להעביר אותו מידע חיוני ישירות לישראל.

 

הוא עשה זאת מיזמתו, מתוך חשש לחיי ישראלים. בלא הרהור כלשהו על קבלת תמורה. לשם שמים. הוא הפך לסוכן ש ישראל מתוך שאיפה להציל ישראלים. הוא צדיק וחסיד וגיבור ישראל.