|
הצעות
לסדר-היום 16
שנה לישיבתו
של ג'ונתן
פולארד בכלא
הישיבה
המאתיים-וחמישים
של הכנסת
החמש-עשרה
יום רביעי, ו'
בכסלו התשס"ב
(21 בנובמבר 2001)
ראוי
להוציא
בנפרד את
דבריו החמים
והאמיתיים
של שר
המשפטים
לשעבר מר
אמנון
רובינשטיין
שנאמרו
בישיבת
הכנסת לרגל
16 שנה למאסרו
של יהונתן: אמנון
רובינשטיין (מרצ):
אדוני
היושב-ראש,
כנסת נכבדה, צריך לומר
את האמת. גם
במדינות
ידידותיות
כמו ארצות-הברית
ובדמוקרטיות
יש עיוותים
משפטיים.
משפטו של
פולארד היה
עיוות גדול
מאוד. אני לא
אשכח את נאום
התובע הכללי,
זה נאום
שמקומו לא
יכירנו בבית-משפט,
כאשר התובע
הכללי אומר:
אתה לא תראה
את אור השמש
לעולם.
תובעים
ישראלים לא
אומרים זאת
לגבי רוצחים.
זה נאום שהוא
ממש כתם על
מערכת
התביעה
בארצות-הברית.
אבל
נניח שהמשפט
היה בסדר
ונניח
שנתעלם מכל
הדברים
הנכונים
שאמרו חברי
כאן - 17 שנה
בכלא זה לא
מספיק לאדם
שלא גרם נזק
לארצות-הברית?
הרי אנחנו
קוצבים עונש
של עבריינים
הרבה יותר
גדולים ממנו.
מרגלים
שגרמו נזק
מוחשי
לארצות-הברית,
שתמורת כסף
הפקירו
סוכנים
אמריקנים
למוות,
השתחררו
אחרי כמה
שנים. לכן
כולנו באמת
צריכים
להתאחד - חברי
הכנסת,
משפטנים,
אגודות
לזכויות אדם,
אגב לא רק
בארצות-הברית,
גם בארץ -
לתבוע את
השחרור שלו,
בהתעלמות
מעניין צדקת
גזר-הדין או
לא. 16 שנה, 17 שנה,
יש גבול. ENOUGH
IS ENOUGH, מספיק,
ואנחנו
כולנו
מקווים
לראות את
יונתן
פולארד
בינינו
במהרה
בימינו, אמן. תחילת
הדיון
היו"ר
ד' טל:
רבותי חברי
הכנסת, אנחנו
עוברים
לנושא הבא,
נושא חשוב
מאוד: 16 שנה
לישיבתו של ג'ונתן
פולארד בכלא -
הצעות לסדר-היום
מס' 5077 ,5076 ,5075 ,5074 ,5072, 5120 ,5078 ו-5121.
כמה חברי
כנסת כאן
נרשמו, וכל
אחד ידבר
שלוש דקות.
במסגרת הזמן
אני מבקש
לתמצת את
הדברים. מיכאל
קליינר (חרות -
התנועה
הלאומית): לא.
אני - - - היו"ר
ד' טל: תרשה
לי. חבר הכנסת
מיכאל
קליינר, שעמד
בראש וגם יזם
את הנושא הזה,
יקבל חמש
דקות. חבר
הכנסת
קליינר,
בבקשה. מיכאל
קליינר (חרות -
התנועה
הלאומית): אמרו
לי שש דקות. היו"ר
ד' טל: אאפשר
לאדוני שש
דקות, ואם
יהיה לאדוני
מה לומר בשבע
דקות - אתן לו
גם שבע דקות,
וזה בסדר. מיכאל
קליינר (חרות -
התנועה
הלאומית): אדוני
היושב-ראש,
חברי הכנסת,
השר נוה, סגן
השר
אדלשטיין,
שהיו פעילים
בנושא,
טיפולה של
ממשלת ישראל
בג'ונתן
פולארד הוא
מחדל מתמשך
לאורך השנים.
מאז נכלא ב-1985
ניערה ממשלת
ישראל את
חוצנה ממנו
במשך 11 שנים.
רק ב-1996 הואילה
הממשלה
ליטול את
האחריות
להפעלתו
והעניקה לו
אזרחות
ישראלית. בקווי
היסוד של
הממשלה
הנוכחית,
ממשלת
האחדות
הלאומית -
בסעיף 2.7 נכתב:
"הממשלה
תעשה כל
שביכולתה
להביא
לשחרורם של
השבויים
והנעדרים
וכל מי שפעלו
למען ביטחון
המדינה
ולהחזרתם
לבתיהם".
פולארד פעל
למען ביטחון
המדינה. הוא
השבוי היחיד
שידוע
בוודאות
שהוא חי. על-פי
גזר-דינו, הוא
עלול להינמק
בכלא
האמריקני עד
סוף ימיו. ממשלות
ישראל פעלו
רבות למענו
של הנווט
הנעדר רון
ארד. ידוע
לכולנו
שממשלת שרון
השקיעה
מאמצים רבים
בפרשת שלושת
החיילים
החטופים.
פולארד חי.
אבל, לפולארד
אין היום
לובי. לא
מפריחים
בשבילו
בלונים
ברחבי
המדינה. נכון
שבזכותו
מוקמים
במדינת
ישראל ממ"דים
וחדרי
ביטחון. נכון
שבזכותו
מחלק פיקוד
העורף מסכות
אב"כ. לולא
פולארד
והמידע
שהעביר
לישראל, מידע
שלא סיכן את
ארצות-הברית -
לא היתה לנו
מוכנות
מינימלית
למלחמה לא
קונבנציונלית.
אבל, הזיכרון
של ממשלת
ישראל קצר.
היא דוחקת את
בעיית
פולארד לקרן
זווית. הכושי
עשה את שלו
והכושי יכול
לשבת. ממשלת
ישראל מוכנה
לעשות המון
כדי להחזיר
אלינו גופות
של חיילים,
כדי שאפשר
יהיה להביאם
לקבר ישראל,
ואילו את
פולארד היא
מעדיפה
לקבור בעודו
בחיים. מאז
כינונה של
הממשלה טייל
מר פרס ברחבי
העולם, ביקר
בוושינגטון,
כרכר
במסדרונות
במלגה כדי
לפגוש באופן
אקראי ביותר
את ערפאת
פעמיים
כמתוכנן, לחץ
ידיים
לפאואל, ולא
השקיע אפילו
שנייה אחת של
מחשבה
בפולארד. טוב,
שחרור
פולארד הרי
לא יקנה לו
פרס נובל
לפדיון
שבויים. גם
שרון נסע
לארצות-הברית.
הוא היה מפקד
אמיץ שחצה את
התעלה
והוביל
לניצחון
במלחמת יום
הכיפורים,
אבל לא היה לו
אומץ לעמוד
מול נשיא
ארצות-הברית
ולדרוש את
שחרורו
המיידי של
פולארד. מעולם
לא גזר בית-משפט
בארצות-הברית
עונש כה חמור
של מאסר עולם
על מסירת
מידע בידי
סוכן למדינה
ידידותית. על-פי
כל קנה מידה,
מדובר בעונש
חסר תקדים.
אפילו
מרגלים
שמסרו מידע
רגיש
למדינות
אויב זוכים
להשתחרר
מהכלא
האמריקני.
בזמנו, תרגל
הנשיא
קלינטון את
נתניהו,
כשהבטיח לו
את שחרורו של
פולארד אם
יחתום על
הסכמי-וואי.
נתניהו חתם,
וקלינטון לא
סיפק את
הסחורה, כי
ראש ה-CIA
איים להתפטר.
ביבי עלול
היה לאבד את
השלטון וחתם.
קלינטון
עלול היה
לאבד בסך
הכול את ראש ה-CIA,
והוא לא חתם.
הסיפור הזה
ממחיש יותר
מכול את פחדם
של ראשי
הממשלות
מעוצמת
הנשיא
האמריקני.
נתניהו עשה
שימוש ציני
בפולארד כדי
להמתיק את
הגלולה המרה
של הסכמי-וואי.
נשארנו עם
הגלולה המרה
ופולארד
נשאר בכלא. אני
לא רוצה
שפולארד
ישוחרר
מהכלא
במסגרת עסקת
חבילה
שמשמעותה
סיכון מדינת
ישראל. אני
מתנגד
לנוסחה -
שטחים תמורת
פולארד. לא
צריך לסחור
בשטחי מולדת
כדי לדרוש את
הדרישה
הלגיטימית
לשחרור
פולארד, לאחר
שריצה 16 שנים
מחייו בכלא. דרך
אגב, ראוי
לציין, שלו
קיים הממשל
האמריקני
הסכמים, היה
המידע
שהעביר
פולארד
לישראל מגיע
אלינו בתוקף
אמנה שנחתמה
בין ישראל
לארצות-הברית.
אבל, במשוואה
שבין המעצמה
לגרורה, רק
לארצות-הברית
יש הכוח להפר
הסכמים. מדינת
ישראל
מסגירה
לארצות-הברית
יהודים
המואשמים
בעבירות
שונות. אני
מתנגד
להסגרת
יהודים,
ואפילו
פושעים,
לארצות-הברית.
אבל, אם כבר
מסגירים -
מדוע לא
להתנות זאת
בשחרור
פולארד? מדוע
לא לדרוש זאת
במסגרת יחסי
הידידות בין
המדינות?
בתוקף ביטול
עסקת ה"פלקון"?
במסגרת
הוצאתה של
ישראל
מהקואליציה
למלחמה
בטרור?
במסגרת
הכנסת סוריה
למועצת
הביטחון?
חסרות
לישראל
הזדמנויות
להעלות
דרישה
לגיטימית
וסבירה
מארצות-הברית?
אני
קורא מכאן
לראש הממשלה:
אתה יוצא עוד
מעט לארצות-הברית.
אל תשכח את
פולארד. אל
תפקיר פצוע
בשטח. סע
לארצות-הברית
ותגיע עם
הישג שאיננו
תלוי בדבר,
חזור עם
פולארד
במטוס שלך. לסיום,
אני רוצה
לפנות מכאן,
בשם כנסת
ישראל, גם לג'ונתן
פולארד: ג'ונתן,
העם היהודי
אתך ומכיר לך
תודה על
תרומתך
למדינה. אני
רוצה לחזק
אותך ואת
רעייתך אסתר.
אל תתייאשו.
גם אם הממשלה
הזאת לא תעשה
כל שביכולתה
כדי להביא
לשחרורך -
רווח והצלה
יבואו לך
ממקום אחר.
אני מאחל לך
שבקרוב תזכה
לצאת מהכלא
ותעלה
לישראל. כאן
ביתך. היו"ר
ד' טל: אדוני,
תודה רבה. לא
מוחאים פה
כפיים. חבר
הכנסת אופיר
פינס-פז,
בבקשה. אחריו -
כאמור, חבר
הכנסת מיכאל
איתן. אני
רוצה להזכיר,
שחבר הכנסת
מיכאל איתן,
בסיור
האחרון של
קבוצת חברי
כנסת, ביקר את
פולארד - - - מיכאל
איתן (הליכוד):
בפעם
השלישית. היו"ר
ד' טל: כן,
אבל לי זו
היתה פעם
ראשונה
בארצות-הברית
יחד עם חבר
הכנסת איתן.
חבר הכנסת
אופיר פינס-פז,
בבקשה. אופיר
פינס-פז (העבודה-מימד):
אדוני
היושב-ראש,
השר נוה, חברי
חברי הכנסת,
חברי השדולה
למען יונתן
פולארד, אני
רוצה להודות
ליושב-ראש
הכנסת,
שהואיל
לקבוע את
היום הזה
בכנסת כיום
שאנחנו
מדגישים
ומציינים
שוב ושוב את
מחויבותנו,
ככנסת ישראל,
להילחם על
שחרורו.
הייתי מאוד
רוצה, שיונתן
יקבל מאתנו
היום את המסר
החד-משמעי,
שכנסת ישראל,
על כל
סיעותיה,
פלגיה, ימין,
שמאל ומרכז,
כולם
מתייצבים
אתו ונאבקים
את מאבקו, כי
מאבקו הוא
מאבקנו. גם
אני ביקרתי
אצל יונתן
פעמיים
ביוזמתי
האישית. אף
אחד לא שלח
אותי. אף אחד
לא ביקש ממני.
הייתי שמח לו
פעם אחת היו
גם מבקשים
מאתנו, ממשלת
ישראל, לפעול
יותר, אבל זה
לא קורה. התרשמתי
שמצבו של
יונתן הולך
ומידרדר. אני
רוצה שהכנסת
הזאת תדע -
בביקור השני
הייתי עם חבר
הכנסת מיכאל
איתן,
ובביקור
הראשון
הייתי עם חבר
הכנסת גדעון
עזרא -
שמביקור
לביקור אני
מוצא אותו
במצב-רוח
יותר ירוד,
במורל יותר
נמוך
ובתחושה
יותר קשה של
אובדן, של
הזנחה מצדה
של מדינת
ישראל. אני
חושב, שהכנסת
הזאת צריכה
לפנות
לממשלת
ארצות-הברית,
לנשיא ארצות-הברית,
ולתבוע בדין
ועל-פי כל אמת
מידה מוסרית
את שחרורו
לכל הפחות על
רקע הומני,
משום
שפולארד נמק
בכלאו פשוטו
כמשמעו. אם
העניין הזה
לא ייפסק, אני
לא יודע אם
יונתן יצא חי
מבית-הסוהר.
האחריות היא
על כולנו -
בראש
ובראשונה על
ממשלת ישראל,
אבל על כולנו. לדעתי,
חבר הכנסת
מיכאל איתן
ירחיב על זה,
אבל אני רוצה
לקבוע דברים
שהציבור
בישראל לא
תמיד יודע,
שלא ממש נעשה
משפט צדק
ליונתן
פולארד. בעצם,
לא היה משפט.
היתה עסקת
טיעון מהשלב
הכי ראשוני
של העניין,
לרבות מידע
שלא נחשף
ודברים שלא
נודעו - דברים
באמת קשים.
אני לא יודע
איך היתה
השתלשלות
העניינים
ואיך זה הגיע
עד כדי כך.
אולי מטעמי
ביטחון כאלה
ואחרים, אבל
זו האמת. האמת
היא קשה, משום
שהרבה מאוד
שאלות נותרו
פתוחות
לגמרי,
פתוחות ברמה
שאם הן היו
מתבררות
יכול מאוד
להיות שכל
העניין היה
מתגלגל
באופן שונה,
באופן אחר. ראוי
לומר עוד דבר.
היה מי
שהפעיל את
יונתן
פולארד, ואלו
שהפעילו את
יונתן
פולארד לא
נושאים בשום
אחריות לא
מבחינת
הממשל
האמריקני
ולא מבחינת
הממשל
הישראלי. הם
חיים את
חייהם
בשלווה
ובנחת. גם פה
יש איזה
עניין
בעייתי. היו"ר
ד' טל: אתה
רוצה עוד דקה? אופיר
פינס-פז (העבודה-מימד):
עוד
דקה. אני
חושב, שממשלת
ישראל, ובראש
ובראשונה
ראש הממשלה,
צריכים לא
להרים ידיים.
אני יודע
שממשלות
ישראל עשו
מאמצים כאלה
ואחרים. אני
התנגדתי
לאסטרטגיה
של ממשלת ברק,
שנקטה
אסטרטגיה של
"בשקט, בשקט,
נגמור את
העניין".
האסטרטגיה
הזאת לא
הוכיחה את
עצמה. אני
חושב,
שהעניין הזה
צריך להיות,
עם כל
הבעייתיות
שלו, ויש בו
בעייתיות כי
הוא באמת
נוגע בעצבים
הכי רגישים
של היחסים
בינינו לבין
ארצות-הברית,
ידידתנו
הגדולה - אף-על-פי-כן,
אני חושב
שאסור לטאטא
את העניין
הזה אל מתחת
לשטיח. צריך
להיאבק את
המאבק הזה.
אני מצפה
ממשרד החוץ,
משר החוץ,
מראש הממשלה
לא להרפות
מהעניין
ולנסות סוף-סוף
להביא
לשחרורו של
יונתן מבית-הסוהר.
יונתן
מתחיל היום
את השנה ה-17
בבית-הסוהר.
אני רוצה
לאחל ולייחל,
לקוות
ולהתפלל,
שבשנה הזאת
הוא יצא
לחופשי
ויבוא כעולה
חדש למדינת
ישראל. היו"ר
ד' טל: תודה
רבה לחבר
הכנסת אופיר
פינס-פז.
רבותי, לא
מקובל
שבאולם
המליאה
מוחאים
כפיים. אני
מבקש את
סליחתכם. אני
מבקש לא
למחוא כפיים. חבר
הכנסת מיכאל
איתן, בבקשה. מיכאל
איתן (הליכוד):
אדוני
היושב-ראש,
כנסת נכבדה,
עולם הריגול
הוא עולם
חשוך בכמה
מובנים. הוא
חשוך משום
שבמידע על
הנעשה בו, רב
הנסתר על
הגלוי. הוא
חשוך מבחינת
האווירה,
התככים,
הציניות. הוא
חשוך בכל מה
שקשור למלה
נאמנות
ולמשמעויותיה.
בנובמבר
1995 העניקה
מדינת ישראל
ליונתן
פולארד
אזרחות
ישראלית.
בהמשך הכירה
מדינת ישראל,
ממשלת ישראל,
באופן רשמי
בכך שיונתן
היה סוכן
שפעל לטובת
מדינת ישראל.
בית-משפט
אמריקני קבע
קודם לכן, כי
אכן יונתן
העביר מידע
מסווג
לישראל,
בניגוד
לחובתו
ולנאמנותו
לארצות-הברית
ולחובותיו
כלפי
המעבידים
שלו - ממשלת
ארצות-הברית
ושירותי
המודיעין של
חיל הים
האמריקני.
וכך בעצם
מתבררת
ומובהרת
תמונת
הנאמנות:
יונתן
פולארד
העדיף את
הנאמנות לעם
ישראל
ולמדינת
ישראל על פני
הנאמנות
שהוא חב
למקום
מגוריו, לארץ
הולדתו
ולמעבידיו. אמנון
רובינשטיין (מרצ):
הוא
חשב שאין
סתירה בין
שני הדברים. מיכאל
איתן (הליכוד):
על
כך הוא משלם
מחיר
בישיבתו
בכלא בארצות-הברית.
אני
חושב שאין
חילוקי דעות
על עצם
העמדתו לדין.
יונתן עצמו,
מתוך רצון
להקל על
מדינת ישראל
ועל ארצות-הברית,
הסכים לעסקת
טיעון שבה
קיבל על עצמו
את העונש
שהיה מוכן לו,
על מנת לשרת
את מדינת
ישראל. הוא
קיבל על עצמו
הליכה לעסקת
טיעון מתוך
ידיעה שעסקת
טיעון
בנסיבות
כאלה מובילה
לעונשי מאסר
דומים לאלה
שהיו בשורה
ארוכה של
מקרים דומים:
של חמש שנים,
של שש שנים, של
ארבע שנים, של
שלוש שנים, של
עשר שנות
מאסר. היה
לו הסכם עם
התביעה, שהיא
לא תבקש מאסר
עולם - במסגרת
עסקת הטיעון.
הסכם זה הופר
בצורה בוטה,
ומדובר פה
בפרשה שיש לה
היבט של
זכויות האדם
בארצות-הברית.
היא צריכה
להגיע אל
מצפונם של
שוחרי
זכויות האדם
בארצות-הברית.
זכויות
בסיסיות
הופרו, והאדם
נמק בכלא 17
שנה, כאשר אין
אדם אחד
שיוכל
להסביר מדוע
דינו וגזר-דינו
היו שונים
בצורה
מהותית מאלה
שבמקרים
אחרים. דוד
לוי (גשר): ברשותך,
חבר הכנסת
איתן, רק
שנייה אחת,
הדבר עלול
להתפרש אחרת
מכפי שהוא.
יונתן
פולארד לא
העדיף
נאמנות
לישראל על
פני נאמנות
לארצות-הברית.
יונתן
פולארד לא
עשה שום דבר
שיפגע
בביטחונה של
ארצות-הברית
או
באינטרסים
שלה, והעניין
הזה חייב
להיאמר
בצורה
הברורה
ביותר. היו"ר
ד' טל: חבר
הכנסת איתן
הזכיר את זה
שהוא לא פגע. דוד
לוי (גשר): אני
מבקש לומר
זאת. מיכאל
איתן (הליכוד):
אדוני,
חבר הכנסת
דוד לוי - - - היו"ר
ד' טל: לא
היתה סתירה
בין זה לבין
זה. מיכאל
איתן (הליכוד):
אדוני
חבר הכנסת
דוד לוי,
ביקרתי אצל
פולארד שלוש
פעמים באופן
אישי, אני
חושב שיותר
מכל אדם אחר
בבית הזה. אני
מקדיש שעות
רבות למאבק
למען יונתן
פולארד.
אמרתי ואני
אומר פעם
נוספת, לא
היתה סתירה
בין
פעולותיו של
פולארד, ואיש
לא האשים
אותו בפגיעה
בביטחונה של
ארצות-הברית.
הוא קיבל על
עצמו, וגם
הדברים האלה
צריכים
להיאמר, שהוא
פעל בניגוד
לחוק
האמריקני.
הוא גם היה
מוכן לקבל את
העונש על כך,
והדברים
האלה ברורים
והם נאמרו על-ידו.
השאלה
כרגע היא לא
אם היה צריך
לקבל עונש
כזה או אחר.
הוא היה מוכן
לקבל על עצמו
עונש. השאלה
המהותית היא,
מה קורה עם
אדם שהולך
לעסקת טיעון
ביודעו
שבמקרים
דומים העונש
הוא שלוש,
ארבע או חמש
שנים בכלא,
כאשר ממול
עומדת
התביעה
הדורשת עונש
מרבי של מאסר
עולם. צריך
לומר שהיה
כאן מעשה
הונאה כלפי
אדם שלקח על
עצמו עונש, גם
על מנת להקל
על ארצות-הברית.
הוא שיתף
פעולה, זה היה
חלק מעסקת
הטיעון. הוא
הסכים לקבל
עונש, כי ידע
שבהתנגשות
הנאמנויות,
הוא היה מוכן
לעשות מעשה
שכרוך בעונש,
והעדיף את
הנאמנות
לישראל על
נאמנות אחרת. אנחנו
צריכים לחדד
את העניין
הזה ולבוא
ולומר, כי
למרות זאת, את
עונשו הוא
ריצה. דוד
לוי (גשר): ביקשתי
להיזהר
מהאמירה
הזאת, והמבין
יבין. הוא לא
עשה שום דבר
שיש בו פגיעה
בארצות-הברית
ובאינטרסים
שלה. מיכאל
איתן (הליכוד):
איש
לא אמר, ואני
מצטער
שהנושא הזה
בכלל עולה.
הוא לא הואשם
בפגיעה
בביטחון
ארצות-הברית.
איש לא העלה
את זה, הדבר
הזה ברור גם
מכתב התביעה
וגם כאשר
הנושא הזה
עלה מצד אלה
שהיו
הקטיגורים
שלו. הם לא
האשימו אותו
בהעברת מידע
שפוגע
בארצות-הברית.
דוד
לוי (גשר): ועוד
איך. מיכאל
איתן (הליכוד):
לא,
הם לא האשימו
אותו. אתה
טועה. דוד
לוי (גשר): אתה
טועה. מיכאל
איתן (הליכוד):
אתה
טועה. דוד
לוי (גשר): הכוונה
שלך טובה, אבל
היא מובילה
למצב לא טוב. היו"ר
ד' טל: אדוני,
חבר הכנסת
איתן, אני
חושב שאין זה
מכובד
שנתנגח
באולם
המליאה. דוד
לוי (גשר): תסלח
לי, אדוני,
נאמר כאן דבר. היו"ר
ד' טל: אתה
רשום ברשימת
הדוברים? חבר
הכנסת איתן,
בבקשה. מיכאל
איתן (הליכוד):
אני
חוזר ואומר,
אדוני חבר
הכנסת דוד
לוי, אתה טועה.
איש לא האשים
את יונתן
פולארד
בהעברת מידע
שפוגע או פגע
בביטחונה של
ארצות-הברית,
וחבל שאתה
מעלה את זה
בכלל. דוד
לוי (גשר): יותר
גרוע, הוא
הואשם
בבגידה. מיכאל
איתן (הליכוד):
חבל
שאתה מעלה את
זה בכלל. אתה
לא מועיל
לעניין. משולם
נהרי (ש"ס): מה
הסיבה
לישיבתו
בכלא? מיכאל
איתן (הליכוד):
חזרתי
ואמרתי, הוא
הואשם
בעבירה של
העברת מידע
לגורם זר, לא
בהכרח גורם
שפוגע
בביטחונה של
ארצות-הברית.
היתה עסקת
טיעון - אדוני
חבר הכנסת
דוד לוי, אני
מאוד מבקש
שתקשיב לי. דוד
לוי (גשר): תביא
בחשבון עצה
ממני, ביודעי
כמה דברים
חשובים מאוד. מיכאל
איתן (הליכוד):
עם
כל הכבוד, אני
לא מטיל ספק
בניסיונך,
היית שר חוץ
בעל הישגים
רבים, אמון על
מדיניות,
אמון על יחסי
חוץ. ללא ספק
אני מוכן
לשמוע אותך.
אני רק רוצה
לומר לך,
שנדמה לי
שאני גם
היחיד מכל
חברי הבית
שקרא את
התיקים
שהובאו, את
החומרים
שהתפרסמו.
קראתי גם את
הבקשה של
כמדומני 17
מגדולי
המשפט
בארצות-הברית
שפנו לבית-המשפט
וביקשו
להתייצב שם
כצד. אני מכיר
את ההיבטים
המשפטיים,
וגם לשר חוץ
יש לפעמים
יועצים. אני
אומר לך את
ההיבטים
המשפטיים.
כרגע תן לי
להמשיך. היו"ר
ד' טל: לא,
אני מבקש
לסיים. אדוני
כבר ב-100% מעל
הזמן,
באלגנטיות. מיכאל
איתן (הליכוד):
אני
רוצה לפנות
מכאן לקהילת
המשפטנים
ושומרי
זכויות האדם
בארצות-הברית
לפעול למען
יונתן
פולארד. אני
רוצה לפנות
מכאן ליהדות
ארצות-הברית
לפעול למען
יונתן
פולארד. מה
שנעשה
ליונתן
פולארד צריך
להטריד גם את
יהדות ארצות-הברית
- ייקחו דוגמה
ממה שקורה
במדינת
ישראל.
עומדים פה
חברי כנסת
ערבים
ומגינים
ונלחמים על
זכויות - לא של
אנשים שפעלו
כיונתן
פולארד -
להבדיל אלף
אלפי הבדלות,
של אנשים
שבאו לחבל
במדינת
ישראל, והם
עומדים כאן
ונלחמים על
הזכויות
שלהם. תילחם
יהדות ארצות-הברית;
שלא יפריע
להם שיונתן
פולארד
יהודי. היו"ר
ד' טל: תודה
רבה, אדוני. מיכאל
איתן (הליכוד):
רגע.
אני רוצה
לפנות
לממשלת
ישראל - יש
לעשות יותר.
אני הצעתי
ואני חוזר על
ההצעה. דני
נוה בקיא
בפרשה, מכיר
אותה, אני
מציע שיוטל
עליו לרכז -
פורמלית,
בלתי
פורמלית -
שיוכל לרכז
את הפעילות
בתחום הזה. אחרון
אחרון חביב,
אני רוצה
לפנות
ליונתן
פולארד.
יונתן, אתה
חייל שלנו,
וגם כרגע אתה
בכלא ממלא
תפקיד. אל
תתייאש. כל
רגע שאתה שם
אתה עדיין
בתפקידך - - היו"ר
ד' טל: תודה.
מיכאל
איתן (הליכוד):
- -
במשימתך.
כאשר תשוחרר
ותבוא הנה,
תסתיים
המשימה, ועד
אז תהיה חזק;
וכולנו,
כולנו אתך. קח
מכך חיזוק
ועידוד,
ואנחנו
בעזרת השם
ניפגש כאן,
בכנסת ישראל.
היו"ר
ד' טל: תודה
רבה. בעזרת
השם. חבר
כנסת אמנון
רובינשטיין.
אני לא אוכל
למנוע
מאדוני
לגלוש משום
שאחרים גלשו,
אבל אני מבקש
שזה יהיה
בסבירות,
במידה. אמנון
רובינשטיין (מרצ):
אני
גולש רק
באינטרנט. קריאות:
- - - היו"ר
ד' טל: בבקשה,
אדוני, חבר
הכנסת
רובינשטיין. אמנון
רובינשטיין (מרצ):
אדוני
היושב-ראש,
כנסת נכבדה,
צריך לומר את
האמת. גם
במדינות
ידידותיות
כמו ארצות-הברית
ובדמוקרטיות
יש עיוותים
משפטיים.
משפטו של
פולארד היה
עיוות גדול
מאוד. אני
לא אשכח את
נאום התובע
הכללי, זה
נאום שמקומו
לא יכירנו
בבית-משפט,
כאשר התובע
הכללי אומר:
אתה לא תראה
את אור השמש
לעולם.
תובעים
ישראלים לא
אומרים זאת
לגבי רוצחים.
זה נאום שהוא
ממש כתם על
מערכת
התביעה
בארצות-הברית.
אבל
נניח שהמשפט
היה בסדר
ונניח
שנתעלם מכל
הדברים
הנכונים
שאמרו חברי
כאן - 17 שנה
בכלא זה לא
מספיק לאדם
שלא גרם נזק
לארצות-הברית?
הרי אנחנו
קוצבים עונש
של עבריינים
הרבה יותר
גדולים ממנו.
מרגלים
שגרמו נזק
מוחשי
לארצות-הברית,
שתמורת כסף
הפקירו
סוכנים
אמריקנים
למוות,
השתחררו
אחרי כמה
שנים. לכן
כולנו באמת
צריכים
להתאחד - חברי
הכנסת,
משפטנים,
אגודות
לזכויות אדם,
אגב לא רק
בארצות-הברית,
גם בארץ -
לתבוע את
השחרור שלו,
בהתעלמות
מעניין צדקת
גזר-הדין או
לא. 16 שנה,
17 שנה, יש גבול. ENOUGH
IS ENOUGH, מספיק,
ואנחנו
כולנו
מקווים
לראות את
יונתן
פולארד
בינינו
במהרה
בימינו, אמן. היו"ר
ד' טל: תודה
רבה, אדוני.
אני מאוד
מודה לך. חבר
הכנסת יאיר
פרץ, בבקשה.
אחריו - חבר
הכנסת
אליעזר כהן,
וחבר כנסת
יגאל ביבי -
אחריו. תחתום
את הרשימה
חברת הכנסת
מרינה
סולודקין. יאיר
פרץ (ש"ס): אמנון,
היית קצר
מאוד. אדוני
היושב-ראש,
כנסת נכבדה,
היום, ו'
בכסליו התשס"ב,
21 בנובמבר 2001,
מלאו 16 שנים
לישיבתו של ג'ונתן
פולארד בכלא
של הידידה
הגדולה
ביותר של העם
היהודי. 16
שנים, חברי
הכנסת, 5,840 ימים
נמק יהודי
בכלא. אדוני
היושב-ראש, ג'ונתן
פולארד פעל
בשליחותה של
מדינת ישראל,
ואין לנו
הזכות
המוסרית
לשחרר את
עצמנו מן
האחריות
והמחויבות
לאיש הזה. דומני
שאין איש או
אשה בכל רחבי
מדינת ישראל
שמרגישים
בנוח עם המצב
הבלתי-נסבל
הזה, שבו יושב
יהודי במאסר
עולם, מנותק
מאשתו,
ממשפחתו
ומחבריו,
וזאת בשל דבר
אחד - בשל
פעילותו
למען מדינת
ישראל. אדוני
היושב-ראש,
עמיתי חברי
הכנסת, אם
הגענו היום
הזה ל"מלכות"
והחרש נחריש,
רווח והצלה
יגיע בעזרת
השם ממקום
אחר, ואנו -
אנה אנו באים. אדוני
היושב-ראש,
אין אני בא
היום לא
למתוח
ביקורת ולא
להאשים - לא את
ממשלת ישראל
ולא את הממשל
האמריקני,
אלא את כל אחד
ואחד מאתנו.
כל ערב שבו
אנו שבים איש
לביתו
ולמשפחתו וג'ונתן
עדיין בכלא,
זה מחדל שלנו.
כל בוקר שבו
יוצאת החמה
מנרתיקה
וזורחת
עלינו וג'ונתן
ממשיך לשבת
באפלה, בתא
הכלא שלו הקר
והמנוכר -
הכישלון הוא
שלנו. על
כן, אדוני
היושב-ראש,
כנסת נכבדה,
אני קורא לכל
אחד ואחד כאן
בבית הזה, אני
קורא לממשלת
ישראל ומבקש
מנשיא ארצות-הברית
להוציא לאור
את משפטנו
ולשחרר
לאלתר את
היהודי היקר
הזה. וגם
אם חטא
האחריות הוא
שלנו - אדוני
היושב-ראש,
אני גם מזכיר
מעל במה זו את
הבטחתו של
נשיא ארצות-הברית
בשנת 1998
לשחרורו של
יונתן
פולארד,
שהואשם
בריגול
לטובת ישראל,
שהיא לכאורה
מבעלות
בריתה של
ארצות-הברית,
אולם נידון
לעונש כפושע
מלחמה. חוסר
הצדק שנעשה
ליונתן
פולארד
מחייב אותנו
לזעוק את
זעקתו ולבקש
מנשיא ארצות-הברית
מר בוש לחון
אותו
ולהוציאו
לחופשי, ובכך
לכפר במקצת
על אוזלת היד
של ארצות-הברית,
הבאה לידי
ביטוי בצורה
חמורה ביותר
בפרשייה זו. מדינת י& |
