Make your own free website on Tripod.com

האקדח המעשן של פולארד

ג'ון לופטוס

הסי-איי-אי האשים את ג´ונתן פולארד בהאשמות מופרכות, כמו הסגרתם של ארבעים מרגלים אמריקנים לברית המועצות, כדי להצדיק את מחדליו * אך דווקא המעשה שפולארד עשה באמת – העברת שמותיהם של סוכנים סעודים וערבים לישראל – הוא שחשף את המחדל המודיעיני האמריקני הגדול ביותר * פולארד החזיק, מבלי דעת, בהוכחה למעורבות הביון האמריקני בטיפוח מה שהפך למפלצת הטרור האסלאמית, ולכן נרדף * זה עונשו של מי שצודק

כשפיצח המודיעין האמריקני את הצופן הסובייטי מימי מלחמת העולם, למד לדעת שסוכנים סובייטים הסתננו לממשל האמריקני. אולם נטייתה של קהיליית המודיעין האמריקנית לחשאיות וסירובה להודות שהצליחו לחדור לתוכה היו כה גדולים, שהיא נמנעה מלגלות את המידע לנשיא טרומן. כך תיאר זאת הסנאטור דניאל מויניהן: "הסובייטים ידעו שאנו יודעים שהם יודעים שאנו יודעים. היחיד שלא ידע הוא נשיא ארה"ב. הפוליטיקה שלנו נפגעה בשל כך למשך שלושים שנה".
מצב עניינים דומה הוא הסיבה לכך שהקונגרס של ארה"ב והמנהיגות היהודית האמריקנית אינם תומכים בשחרורו של ג´ונתן פולארד מהכלא. הלעיטו אותם בשקר שגודלו כשל המבורגר כפול. ראשית נלחש השקר בחדר התדרוך הסודי בגבעת הקפיטול, אך עד מהרה התפשט. לפני מתן גזר דינו של פולארד טלפן הסנאטור צ´יק הכט מנבדה, חבר בכיר בוועדת הביון של הסנאט, למנהיגי הקהילות והארגונים היהודיים והזהיר אותם לא לתמוך בשום אופן בפולארד. פולארד, אמר, עשה מעשה כל כך נורא, שאסור שיתפרסם. בכירים בקהיליית הביון אישרו את המסר: יהיה גזר הדין אכזרי כאשר יהיה, יש למלא את הפה במים ולא להפוך את פולארד לקדוש מעונה.
בכירים בוושינגטון שלהם גישה למידע סודי חשבו שהם יודעים את הסוד האפל. דיוויד לוצ´ינס, עוזרו האישי של הסנאטור מויניהן, מסר לעיתונאים שראה מסמכים סודיים המאשרים שמעשי הריגול של פולארד הביאו למות סוכני ביון אמריקנים ברחבי העולם. לוצ´ינס הכחיש את הצהרתו זו לאחר שהנזק כבר נעשה.
הסי-איי-אי צריך היה באותם ימים להסביר לממונים עליו כיצד קרה שבתוך כמה חודשים נתפסו או נרצחו בברית המועצות יותר מארבעים סוכנים אמריקנים. הוא הטיל את האשמה על פולארד. פולארד הואשם כי מסר לישראל רשימה ובה כל המרגלים האמריקנים הפועלים בברית המועצות. אולם אנשי ´המוסד´ שקיבלו את הרשימות מידיו של פולארד היו סוכנים שהקג"ב שתל שם – ושהעבירו את המידע לברית המועצות, מבלי שפולארד התכוון לכך. הפעלת סוכנים המתחזים לסוכנים של מדינת היעד נקראת בעגה המקצועית false flag (זהות מזויפת).
האשמה זו הוסתרה מפולארד ומפרקליטו. הסי-איי-אי לא יכול לספר לציבור את האמת הנוראה, שבה הודתה קהיליית המודיעין האמריקנית רק עשר שנים לאחר מכן: הביון האמריקני התהלך כסומא באפלה מאחורי מסך הברזל ואיבד את רשתות הקשר שלו. הסובייטים יכלו לתקוף את ארה"ב ללא התרעה. כל מי שידע זאת, גם אני, האשים בכך את פולארד.
ב-5 במארס 1987, יום השמעת גזר הדין בבית המשפט בוושינגטון, התובעים הגישו מזכר סודי משר ההגנה כספר וינברגר בדבר הנזק האדיר שגרם פולארד לביטחון המדינה כשבגד בשליחיה של ארה"ב בעולם. וינברגר גם התבטא פומבית שפולארד היה הגרוע שבמרגלים בהיסטוריה של ארה"ב, וגרם לביטחון המדינה נזק שקשה לתפוש. על פולארד נגזר עונש מקסימלי, מאסר עולם. מאוחר יותר אמר וינברגר שמוטב היה לו ירו בו.
שבוע לאחר מתן גזר הדין דיווח ´וושינגטון פוסט´ שארה"ב זיהתה את שבתאי קלמנוביץ´ כמרגל הסובייטי שהושתל במוסד והעביר למוסקבה סודות אמריקניים. יודעי דבר בוושינגטון לחשו בקריצה כי איש הקשר של פולארד נתפס. לאחר חודשים אחדים הדליפו מקורות ביון אמריקניים לתקשורת העולמית על דבר הקשר בין פולארד לקלמנוביץ´.

אך כל זה היה שקר. האשם האמיתי היה ´אחד משלהם´. אלדריך איימס, בכיר בסי-איי-אי הידוע כשתיין, מכר לרוסים את השמות של המרגלים האמריקנים תמורת בצע כסף במשך שנים רבות. פולארד הופלל על פשע שאיימס ביצע. למעשה הביון הישראלי חשד בכך שאיימס מילא תפקיד בהפללת פולארד. אבל אף אחד באמריקה לא ידע את האמת.
איימס נעצר בפברואר 1994 והודה ש"מכר" שמות של סוכנים אמריקנים בברית המועצות, אבל לא את כולם. היה זה רק מתבקש להניח שפולארד הוא זה שבגד בסוכנים הנותרים, כפי שאכן אישר בכיר לשעבר בסי-איי-אי זמן קצר לאחר מעצרו של איימס. איש לא חלם עדיין שישנו בכיר נוסף בוושינגטון שמכר לסובייטים שמות של סוכנים אמריקנים. השנים חלפו ולבסוף עריק רוסי סיפר את האמת: קצין בכיר של האף-בי-איי, סוכן מיוחד רוברט הנסן, הוא זה שבגד בסוכנים הנותרים. הנסן נעצר בפברואר 2001 והודה מיד כדי להימנע מגזר דין מוות. הוא נידון למאסר עולם ללא אפשרות לחנינה.
האם האמריקנים יודו כעת שרומו בבואם להאשים את פולארד? פקידים אמריקנים אינם ממהרים להודות בטעויות בסדר גודל כזה. תחת זאת הם שכנעו עצמם שפולארד עשוי להיות אשם לפחות חלקית. חוקר נואש אחד במועצה לביטחון לאומי פיתח תיאוריה משלו כדי למצוא משהו שאפשר לתלות בפולארד, והוא שאולי הרוסים לא האמינו שאיימס והנסן מסרו את כל השמות, והזדקקו לאימות והשלמה מרשימתו של פולארד.

הרצועה הכחולה
בינתיים, בדרג נמוך בתוך מודיעין חיל הים, התקבלה החלטה לבדוק מחדש את מקרה פולארד לאור הרשעתם של איימס והנסן. באכזבה מרה גילה חיל הים שהראיות לחפותו של פולארד היו כל הזמן מתחת לאף. כפי שהסביר המקור שלי שם, רשימת הסוכנים האמריקנים שפעלו ברוסיה נשמרה בכספת בחדר שהגישה אליו אפשרית אך ורק באישור מיוחד הנקרא "רצועה כחולה". העיון במסמכים בסיווג "רצועה כחולה" יכול להיעשות רק תחת השגחתם של אנשי ביטחון.
לג´ונתן פולארד לא היתה רצועה כחולה, לדברי מקורות מודיעין ששוחחתי איתם. לכן, לא ייתכן שהיה לו גישה לרשימת הסוכנים ברוסיה. למען הסר ספק, בדקתי שוב את הנושא, כולל שיחה עם ג´ונתן עצמו בכלא, כדי לאשש טענה זו. אין שום סיכוי בעולם שפולארד היה יכול להיכנס לחדר המיוחד, או להתקרב לכספת שבה נשמרה הרשימה מכל משמר.
התעלמותה של קהיליית המודיעין מעובדה זו היא, בלשון המעטה, התעלמות מהאמת. יש שיאמרו שזו טעות גסה וחמורה. אני מתייחס לכך כאל טעות מובנת שנעלמה מהעין במפולת הראיות המזויפות שהקג"ב שתל כדי להצביע על פולארד ולהסיט את תשומת הלב מאיימס והנסן, שלרוסים היה עניין להגן עליהם. לשניהם היתה רצועה כחולה: עובדה זו מעוגנת בספרים רבים שנכתבו על כל אחד מהם. היעדר הרצועה הכחולה הוא ההוכחה הסופית לכך שפולארד לא יכול היה לבגוד בסוכנים האמריקנים שפעלו ברוסיה. עובדה זו היתה אמורה לזכותו בשימוע נוסף. כתובע פדרלי לשעבר אני יכול לומר שקשה מאוד להפריך ראיה מסוג זה.
הדרך היחידה להשאיר את גזר הדין על כנו יכולה להיות באמצעות טענת ה"טעות שאינה מזיקה": הממשל יכול להודות שפולארד לא גנב את רשימת הסוכנים, אבל אולי העביר מידע אחר המביא לנזק חמור באותה מידה. הבעיה באסטרטגיה זו היא שהחומר שהעביר פולארד לישראל היה בעצמו בלתי מזיק. קהיליית המודיעין ערכה אומדן נזקים בפרשת פולארד ומצאה שהפגיעה שגרם לביטחון הלאומי של ארה"ב שחרור מידע אחר זולת שמות הסוכנים לא היתה רצינית. הערכה זו נעשתה לאחר תחילת משפטו של פולארד, אך לפני שהסובייטים התחילו להפליל את פולארד בקשר הבדוי עם קלמנוביץ´. אפילו אדם בכיר כצ´ארלס ליפר, עוזר התובע הכללי של ארה"ב, העריך כמינימלי את הנזק שנגרם כתוצאה ממסירת המידע שפולארד אכן מסר.
הסיבה לכך פשוטה: פולארד גנב מידע סודי על סובייטים בעבור ישראל, ולא מידע סודי על אמריקה בעבור הסובייטים. ברית המועצות העבירה משלוחי נשק דרך הים לכל ארגוני הטרור במזרח התיכון כמעט. פולארד ידע שהמודיעין האמריקני קיבל פקודה, חתומה בידי הנשיא רייגן, לחלוק מידע זה עם ישראל, אך לא ביצע אותה. באחד משלושת הראיונות שערכתי עמו בכלא אישר פולארד שלרבים מהמסמכים שהעביר לישראל, אולי אף לרובם, נלוו מכתבים עם רשימת המסמכים שארה"ב היתה אמורה לחלוק עם ישראל ושבפועל לא הועברו אליה. לפי מקורות ישראלים, הממשל האמריקני סבר בטעות כי כל המסמכים שברשימות הועברו לישראל, וכך נולד הביטוי האגדי "חדר מלא מסמכים גנובים". אך השאלה המהותית איננה כמות המסמכים שפולארד העביר, אלא האם מידע כלשהו שהוא העביר גרם נזק לארה"ב.
משקרסה הטענה כי פולארד העביר את רשימת הסוכנים בברית המועצות, החלה קהיליית המודיעין בקמפיין יחסי ציבור לטענה שפולארד עשה מעשה שיש בו פוטנציאל לנזק קטסטרופלי לארה"ב. פולארד העביר לישראל מערך של ספרי הדרכה המלמדים מי והיכן בעולם משתמש באילו תדרי רדיו בגלים קצרים. הכנת ספר כזה מצריכה אמנם מאמץ רב, אך כל אדם שמוכן לטרוח ולהאזין בעצמו לתדרי רדיו שונים יכול להשיג בעצמו את כל המידע שיש בו.
סיימור הרש, עיתונאי מפורסם וידיד ותיק, הוּלך שולל בידי מקורותיו בסי-איי-אי כשפרסם כי מדריכי רדיו אלה הם "תכשיטי הכתר" של המודיעין האמריקני. האמת היא שחלקים מהמדריך נמכרו בעבר לרוסים, אך, לפי עדות שהושמעה בבית משפט, הרוסים לא ייחסו להם חשיבות ולא ביקשו מהמרגלים הנסן ואיימס לגנוב בעבורם את החלקים הנותרים. כאמור לעיל, גם אומדן הנזק המקורי של הממשל קבע כי מסירת המדריכים היתה עניין שולי.
אם זה הספין הטוב ביותר שהמודיעין האמריקני מסוגל לייצר, פולארד זכאי כפי הנראה לשחרור מיידי. אלמלא תיאוריית הזהות המזויפת והיסטריית "המרגל הגרוע בהיסטוריה", סביר להניח שהיו נגזרות עליו לא יותר מחמש שנות מאסר. בפועל הוא כבר מרצה 18.

הספר הכחול
אחרי 11 בספטמבר הבנתי שפרשת פולארד היא רק קצה קצה של שערוריית ענק במודיעין האמריקני, שעליה אני כותב כעת ספר. פולארד מעד, לחוסר מזלו, על פני הסוד האפל ביותר של ממשל רייגן. זו אחת הסיבות שאני משמש כיועץ מודיעין בתביעה פדרלית על סך טריליון דולר שהוגשה נגד ערב הסעודית בשם קורבנות 11 בספטמבר.
פולארד למעשה גנב משהו שארה"ב אינה מעוניינת לדבר עליו. חבריי במודיעין הצבאי, כמו גם מקורות ישראליים, סיפרו לי שהוא מסר לישראל רשימה המזהה את כל הסוכנים הסעודים והערבים שידענו עליהם מאז 1984. רשימה זו נודעה בשם "הספר הכחול". היא היתה חשובה מאוד לישראלים, אך לא כל כך לאמריקנים. מאז 11 בספטמבר "הספר הכחול" של פולארד הוא בעל משמעות עליונה לכולם, כולל לארה"ב. סוכנים אלו מעמידים כעת במבוכה את סעודיה, כמו גם את האמריקנים שהפעילו אותם. כמה מהשמות ברשימה, כמו אוסמה בן-לאדן, התבררו כמנהיגי ארגוני טרור, בהם האחים המוסלמים ואל-קאעדה.
במבט לאחור אנו יודעים כעת שפולארד גנב את הספר (שבמקרה גם נרמז עליו במזכר הסודי של כספר וינברגר) המוכיח ללא עוררין שאמריקה ידעה כבר ב-1984 על הקשר בין סעודיה לבין ארגוני הטרור.
איך כל זה מתחבר?
בימי ממשלי רייגן ובוש האב, המועצה לביטחון לאומי ביקשה לגרש את הרוסים מאפגניסטן תוך שימוש בחיילים ערבים ולא אמריקנים. זה נראה אז כרעיון טוב, אך איש לא חשב על התוצאות לטווח ארוך. כחיקוי לאסטרטגיה הסובייטית לגייס טרוריסטים, ארה"ב ביקשה מהסעודים לגייס מעין צבא של טרוריסטים מוסלמים שכונו "לוחמי חירות", סיפקה להם נשק ושילמה להם משכורת באופן עקיף, דרך סעודיה, כדי להימנע משאלות מביכות בקונגרס בנוגע לגיוס טרוריסטים ערבים.
ב-1982 הופעתי בתוכנית ´60 דקות´ כדי לחשוף פושעי מלחמה נאצים שעבדו בסי-איי-אי, ושאותם מוניתי לתבוע. זו היתה עוד אחת מהטעויות החמורות של המלחמה הקרה. הארגון לא העלה בדעתו שאלה היו פושעי מלחמה נאציים, וחשב אותם ל"לוחמי חירות". ב-1985 סיימתי את מתן עדותי בפני בית הנבחרים האמריקני בנוגע לנאצים שהופיעו ברשימת המשכורות של ה-סי-איי-אי. לצערי, הלקח היחיד שהבוסים בארגון למדו מכך היה להעביר את ה"רעים" לרשימת משכורות אחרת (כגון הרשימה הסעודית), ואז לפצות אותם מתחת לשולחן.
הרוסים הוצאו מאפגניסטן ב-1989. האמריקנים התמימים חשבו שהם יכולים להימלט מהמפלצת שהם יצרו, אבל סעודיה השאירה את הטרוריסטים ברשימת המשכורות. מנקודת המבט הסעודית, היה בטוח יותר להמשיך לשלם לאותם טרוריסטים כדי שיתקפו בישראל, בבוסניה ובצ´צ´ניה, מאשר לתת להם לחזור לערב הסעודית. אחד מפקידי המודיעין הודה בפני בציניות: "ודאי שידענו שהסעודים משלמים לקבוצות טרור, אבל הם הרגו רק יהודים, לא אמריקנים".
בטירוף המערכות הזה, אגף אחד בסי-איי-אי עסק בציד טרוריסטים בעוד אגף אחר מתעלם מכך שסעודיה ממשיכה להפעילם. שוחחתי עם הרבה סוכני אף-בי-איי וסי-איי-אי שנתנו תיאור דומה של המצב: כל אימת שהיו קרובים לחשוף את הקשר בין סעודיה לקבוצות טרור, החקירה היתה מסתיימת פתאום באופן מסתורי. במבט לאחור אני יכול להסיק שפקידי המודיעין בוושינגטון שמרו על המנהיגות של אל-קאעדה ועל אוצרות הנפט הסעודי מפני חקירה לעומק למשך יותר מעשור.
אינני היחיד שמגיע למסקנה זו. אוליבר נורת´ כתב באוטוביוגרפיה שלו שבכל פעם שהוא רצה לעשות משהו בנוגע לארגוני הטרור, כספר וינברגר היה עוצר אותו כדי לא להרגיז את הסעודים ולסכן את הזרמת הנפט לארה"ב. ג´ון או´ניל, סוכן אף-בי-איי שהפך ל"מומחה הלאומי" בנושא אל-קאעדה, קבע בספרו של מומחה המודיעין הצרפתי ז´אן שארל בריסאר שהופיע ב-2001 כי את כל את כל מה שרצינו לדעת על טרור נוכל למצוא בסעודיה. או´ניל הרבה להזהיר את מעסיקיו שעל פי כל כמה וכמה מקורות מודיעין המשך המימון הסעודי לאל-קאעדה יעלה בחיי אדם באמריקה. אולם כל עוד הנפט המשיך לזרום, הם הסתפקו במשיכת כתפיים. הדבר גרם לאו´ניל לפרוש מהאף-בי-איי. הוא שימש כמנהל הביטחון במרכז הסחר העולמי, הלא הוא מגדלי התאומים, ושם, באירוניה מרה, נהרג בידי אל-קאעדה ב-11 בספטמבר.
לקונגרס דווח שהמודיעין האמריקני לא ידע מעולם את זהותם של הערבים שגירשו את הרוסים מאפגניסטן. בלא שהיה מודע לכך, פולארד החזיק ב"אקדח המעשן", בהוכחה האולטימטיבית שמראה מה ומתי ידעו מנהיגי קהיליית המודיעין. "הספר הכחול" שפולארד גנב הכיל את הנתונים המראים שהקשר היה קיים הרבה לפני ה-11 בספטמבר. הדבר היחיד שראשי המודיעין עשו ביעילות היה לכסות על העובדה שקשר זה היה ידוע להם זה זמן רב.
למרבה האירוניה, בבוא היום עשוי פולארד לצאת מכלאו ולהעיד בפני הקונגרס על אוזלת ידם של הממונים עליו. כמו או´ניל, גם הוא ניסה להזהיר את הממונים עליו מפני גל הטרור העתיד לפרוץ מן המזרח התיכון. גם לו איש לא הקשיב. פולארד עצמו סיפר לי זאת. הוא הודה בפני, כמו גם במכתב לנשיא קלינטון, שטעה בכך שניסה להעביר את המידע לישראל בעצמו. אך במבט לאחור, חטאו הגדול והבלתי נסלח הוא שהוא צדק והפקידים טעו.
פולארד לא חשב מעולם שהוא בוגד בארצו, והוא באמת לא בגד אף שעבר על חוק. הוא בסך הכל רצה לעזור בהגנה על ישראלים ואמריקנים מפני הטרור. כעת, לאחר כמעט שני עשורים בכלא, הוא מתקרב לגיל 50 ונעשה חולה יותר משנה לשנה. אם הפקידים האמריקנים ימשיכו לפעול לדחיית בקשת השימוע שלו, הוא עשוי למות בכלא.
ישנם בסוכנויות הביון אנשים בעלי כוח ששיחקו על זמן. זמנם תם ב-11 בספטמבר. מוקדם או מאוחר הם יצטרכו לתת את הדין. אני מקווה שפולארד יזכה לראות זאת בעודו בין החיים.


גשר אירי
עו"ד ג´ון לופטוס, מחבר המאמר, הוא מנהל מוזיאון השואה בפלורידה. לופטוס, בן 54, הוא אירי במוצאו וקתולי בדתו. הוא עובד כפרקליט פרטי ומסייע חינם לסוכני מודיעין להשיג היתרים להסרת חסיונות ממסמכי מדינה. בעבר שימש כתובע במשרד המשפטים האמריקני והיה אחראי להבאתם לדין של פושעי מלחמה נאצים. לופטוס חיבר עד כה ארבעה ספרים רבי-מכר העוסקים בנעשה מאחורי הקלעים של הפוליטיקה האמריקנית והעולמית.