Make your own free website on Tripod.com

ואין לך מצוה רבה כפדיון שבויים!

 

ומה עם אחינו יונתן פולארד?!

מצוות רבות וחמורות קשורות לפדיון שבויים, ושתיים מהן מופיעות בפרשתנו, פרשת בהר, "לא ירדנו בפרך לעיניך", ו"חי אחיך עמך" כלשון הרמב"ם (הלכות מתנות עניים פרק ח', הלכה י'): "פדיון שבויים קודם לפרנסת עניים ולכסותן, ואין לך מצוה גדולה כפדיון שבויים, שהשבוי הרי הוא בכלל הרעבים והצמאים והערומים ועומד בסכנת נפשות, והמעלים עיניו מפדיונו, הרי זה עובר על לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך, ועל לא תעמוד על דם רעך ועל לא ירדנו בפרך לעיניך, וביטל מצות פתח תפתח את ידך לו, ומצות וחי אחיך עמך, ואהבת לרעך כמוך, והצל לקוחים למות, והרבה דברים כאלו, ואין לך מצוה רבה כפדיון שבויים".

 

מצות לא ירדנו בפרך לעיניך קשורה לפי הפשט לפדיון וגאולת אחינו היהודי שנמכר לגוי, אולם כיצד קשורה לכך מצות - "וחי אחיך עמך" - שנזכרה בפסוק ביחס לאיסור נשך ותרבית?

יתכן שהרמב"ם למד זאת מהחומרה המיוחדת של איסור ריבית - הנובעת  מתוך האחדות המיוחדת של עם ישראל, כלשון המהר"ל, בנתיב הצדקה פרק ה: "מפני שראוי להם (לישראל) שיהיו עם אחד…" ולכן הוזכרה יציאת מצרים - "לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לא-לוהים" - כי כאשר נכנסים ישראל לארץ היו ישראל עם אחד לגמרי… ונעשו ערבים זה בעד זה כי נקרא ערב, שהוא מעורב עם השני…".

מתוך הערבות העמוקה בעם ישראל - לומד הרמב"ם את החיוב של פדיון שבויים כמצוה הגדולה ביותר, המבטאת את הערבות והמחויבות לאחינו השבוי, מתוך הזדהותנו המלאה והרגשתנו, שכאבו הוא כאבנו.

"העם לקוחים למות"

 

מסיים הרמב"ם בפסוק ממשלי "הצל לקוחים למות", שאת מלוא משמעותו נוכל להבן מהקשרו במקור (משלי כ"ד((י): "התרפית ביום צרה - צר כחכה. (יא): הצל לקחים למות ומטים להרג אם תחשוך. (יב) כי תאמר הן לא ידענו זה - הלא תכן לבות הוא יבין ונצר נפשך הוא ידע והשיב לאדם כפעלו".

ופירש האבן עזרא: התרפית, הצל, כי ג' דבקים (שלשת הפסוקים דבוקים וקשורים), התרפית ביום צרה הבאה על חברך ולא הצלתו: צר כחכה - בעת צרתך.

פרוש הצל אם תחשוך מן הלקוחים למות בבא צרתם, שתאמר לא היינו יודעים אם נלקחו למות, הלא תוכן לבות לעשות רצונו ונוצר נפשך ממות הוא יבין וירא שלא אבית להצילם, וישיב לאדם כמוך כפעלך שתהיה בצרה, כמוהו ולא תמצא מציל.

ומה עם יונתן פולארד?

דברים אלו זועקים אליו ביחס לשבויים ולנעדרים בכלל, ובמיוחד ביחס ליונתן פולארד, הכלוא למעלה מ- 17 שנה בכלא האמריקאי ללא עול בכפו! עלינו לזכור שיונתן פולארד זכאי לחלוטין, לא בגד ולא פגע בארה"ב!

יונתן העביר לישראל מידע חיוני ביותר לביטחונה (על הסכנות שנשקפו לה מעירק) משום שארה"ב העלימה מאיתנו מידע זה בניגוד להסכמים שהיו לה איתנו. יונתן פעל בשליחותה של מדינת ישראל על מנת לאפשר לה את זכות היסוד - לנשום אויר נקי ללא חשש להשמדה המונית.

תחזיותיו של יונתן פולארד בדבר הסכנה הקיומית לישראל ולעולם כולו מנשק האב"כ של עירק - אומתו ע"י ממשלת ארה"ב שיצאה להלחם בעירק. בזכות המידע שהעביר יונתן פולארד נערכה ישראל להגנה בפני אב"כ גם בעורף. אולם לבושתנו מדינת ישראל התכחשה ליונתן בצורה מחפירה ביותר!

הרבה שנים עברו עד שישראל הכירה באחריותה ליונתן פולארד, וגם אז הפעילות למענו היתה מוגבלת ביותר.

יונתן נעצר בארה"ב בשנת תשמ"ה, ורק בשנת תשנ"ו קיבל יונתן אזרחות ישראלית, ובשת תשנ"ח - הכירה בו ישראל רשמית כסוכן ישראלי. ההתכחשות הישראלית ליונתן במשך שנים ארוכות השפיעה על ההתייחסות האמריקאית הממשלתית והיהודית, ומתוך כך התוצאות הקשות במשפטו של יונתן פולארד. בכל ההיסטוריה האמריקאית, אין תקדים אחר בו מישהו קיבל מאסר עולם על העברת מידע מסווג לבעלת ברית, וגזר דין המקובל על כך הוא 2-4 שנים. אפילו על סונים שביצעו עבירות חמורות הרבה יותר, ופעלו מטעמן שלמדינות עויינות לא נגזר עונש אכזרי של מאסר עולם. רק יונתן קיבל מאסר עולם, והושם בכלא בתנאים קשים ביותר, למרות שמצב בריאותן הולך ומחמיר. למרות גזר הדין הקשה, לא פעלה יהדות ארה"ב למען יונתן פולארד שנעזב באותו זמן ע"י ישראל. רק לאחר כעשר שנים, הכירה ישראל בטעותה והתחילה לפעול למען יונתן פולארד. האמריקאים ניצלו זאת על מנת לסחוט מישראל ויתורים, גם כאשר ישראל ויתרה - התכחשו האמריקאים להתחייבויותיהם, ויונתן לא שוחרר. ישראל עברה על כך לסדר היום, וגם כיום - 18 שנה - לא נשמעת דרישה ברורה מצד ממשלת ישראל לשחרר מיידית את יונתן פולארד.

במצב זה כולנו נתבעים לענות תשובה אמיתית על השאלה הנוקבת: האם לא שכחנו במקצת את אחינו יונתן?! והיכן הערבות ההדדית? והיכן "וחי אחיך עמך"? והיכן "לא תעמוד על דם רעך"?

חובתנו היום להרגיש את כאבו של אחינו יונתן, לחבקו בכאב, ולא לתת לנושא לרדת מסדר היום הציבורי. המאבק למען שחרורו - הוא מאבק על הערבות ההדדית, על הצדק והאמת הבסיסית ביותר, ועל זכותה של מדינת ישראל להתקיים כמדינת העם היהודי ללא איומים.