Make your own free website on Tripod.com

 

   

אל תתנו לסיוט של יהונתן פולארד להתגשם!! / אסתר פולארד
תרגום: נועה אביב
(Nov 2003)

יהונתן סובל מסיוטים לאחרונה. לילה אחר לילה חוזר אליו החלום. כך הוא תיאר את חלומו לאשתו, אסתר, אתמול:
יהונתן חולם שהוא מתבונן דרך מסך ערפל שחור. דרך הערפל הוא יכול להבחין בים אנושי של רוצחים וטרוריסטים הזולגים מבתי הכלא הישראלים.
יהונתן צופה בהם בשעה שהם נוהרים החוצה במהומה. רובים, סכינים, חרבות, רימונים וכל נשק אפשרי בידיהם. הם מובלים על ידי שני אנשים לבושי גלימה וכאפייה. שניהם צוחקים ברשעות.
ליבו של יהונתן עומד מלכת כשהוא מביט בהם ושומע את הצעקה מקפיאת הדם של האספסוף המכוונת נגד היהודים. יהונתן מביט מהופנט. הוא פוחד מהגרוע ביותר, ואז שינוי מתרחש.

למרות הערפל השחור, יהונתן יכול לראות את רון ארד בתא המעצר שלו. רון יושב בכסא גלגלים, ראשו מורכן מטה בייאוש מוחלט. יהונתן מבועת. הוא חש שרון גוסס משברון לב. יהונתן קורא לו, אך רון לא מגיב. יהונתן מתחיל לצעוק אך עדיין אין תגובה. יהונתן צורח חזק יותר ויותר ומנופף בזרועותיו בייאוש, מנסה לזכות בתשומת ליבו של רון. אך רון לא מראה שום סימן שהוא מודע למה שמתרחש סביבו, הוא לא רואה את יהונתן.
זה רק גורם ליהונתן להיעשות יותר מתוסכל והוא ממשיך לצעוק ולזעוק מעמקי נשמתו, "רון! רון!"
רון לא זז. ואף לא מרים את ראשו. הוא לא מראה ולו סימן קל שבקלים שהוא מודע לקיומו של מישהו אחר. יהונתן צוער חזק יותר ויותר וקולו הופך צרוד אבל רון רק נופל בכבדות ושוקע בכסא הגלגלים שלו כשכוחו נסוג מגופו.
יהונתן מתעורר מזיע ,מותש לגמרי ומזועזע לחלוטין. כשאסתר מבקרת אותו מאוחר יותר באותו יום, הוא אומר לה, "החלומות האלה כל כך אמיתיים, אני כמעט ויכול לגעת בו. אסתר, זה הורג אותי. אני יודע איך הוא מרגיש, אני יודע איך הוא מרגיש, ואין שום דבר שבאפשרותי לעשות כדי לעזור לו".

אף אחד מאיתנו אינו יכול לדעת כיצד מרגישים יהונתן פולארד או רון ארד, לשבת בשבי קרוב לשני עשורים מבלי לראות ולא פעם אחת יוזמה כנה שאמורה להבטיח את שחרורך. ואז, אחרי קרוב ל20 שנה של התנוונות לחזות בשחרורם הסיטונאי של רוצחים וטרוריסטים על ידי ממשלת ישראל בטענה הקלושה שפעולה זו באה בשם המצווה הקדושה של פדיון שבויים!

שחרור רוצחים ומחבלים בסיטונאות איננו מצווה זו עבירה! אריק שרון, בעזרת ממשלתו, הוא מפקיר שבויים! כיצד ייתכן לבצע הקרבה כזו ולקרוא לה "פדיון שבויים" כאשר בעבור פדיונו של השבוי יהונתן פולארד לא נעשה שום מאמץ מינימאלי?!

הצטרפו אלינו ביום ראשון, כ"א חשוון (16/נוב') לתפילה וזעקה בכותל המערבי למען השבויים ומייד לאחר מכן, לצעדה אל בניני האומה.
בשעה 19:00 נתאסף מחוץ לבניני האומה להפגנת ענק מול "יהדות הדממה", "איחוד הקהילות והארגונים היהודיים בארה"ב", שיקיימו בפנים באותו זמן את הכינוס השנתי שלהם. אנו ניתן ליהדות הדממה של ארה"ב להבין שיש גבול להפקרה ולהפקרות. הגיע הזמן שמנהיגי יהדות ארה"ב יפסיקו לתפקד כ"מפקירי אסורים" ויתחילו לתפקד כ"מתירי אסורים"

השקט מצד יהודי ארה"ב מתמשך כבר קרוב לשני עשורים, מגובה ונתמך על ידי ההפקרה המתמשכת של יהונתן ע"י ממשלות ישראל. השקט אינו טבעי ואיננו תמים. זה הנשק שבו משתמשים מי שחפצים ברעתו של יהונתן. השקט שלהם הוא הסיבה לכך שממשלת ארה"ב מתייחסת בצורה כה אכזרית ליהונתן ולמאסרו המתמשך. בדיוק באותה צורה מתנהגת מדינת ישראל ב18 השנים האחרונות כשותפה לפשע!

יש גבול! וההפקרה הזו עברה אותו מזמן! הצטרפו אלינו ביום ראשון הקרוב וצרפו את קולכם לזעקת התפילה ולקריאה אל ראשי יהדות הדממה ואל ממשלת ישראל: שלח את אחי! השיבו את יהונתן פולארד הביתה.