Make your own free website on Tripod.com

 

13.  המדינה והשבת

השבת שומרת על עם ישראל ועם ישראל שומר את השבת. השבת היא אות הברית הנצחית בין הקב"ה ועם ישראל והיא מיסודות האמונה, היא הבסיס לקיום עם ישראל בפרט והמין האנושי בכלל. המשמעות של ברית השבת היא הכרה במעשה הבריאה ע"י הקב"ה וקבלת עול מלכות שמיים. עצם הזדהותנו עם הקב"ה ומפעל בריאת העולם, באה לידי ביטוי באמצעות שביתתנו מכל מלאכה ביום השביעי. מעבר לכך: ארץ ישראל ניתנה בידנו למשמרת נאמנות במטרה שהשבת תשמר ותיזכר במקום קדוש זה, ובה יוקם בית הבחירה. ומכאן גם חשיבותה הלאומית של השבת בכל הקשור לזכותנו על הארץ ולהמשך קיומנו על הארץ הזאת. חילול שבת לאומי, מביא לביטול זכותו של עם ישראל על ארץ ישראל. השבת שקולה (לפי הרמב"ן) לכל המצוות כולן והמחלל את השבת כאילו הכחיש את בריאת העולם ובכך עובר על כל מצוות התורה. כך גם קיצור שולחן ערוך אשר מוסיף: "וכל המחלל את השבת בפרהסיא הרי הוא כעובד כוכבים לכל דבריו. אם נוגע ביין אוסרו, והפת שהוא אופה הוי כמו פת נכרי" (ע"ב, ב). הגויים, ביודעם כי ביטול השבת הוא ביטול התורה כולה, ניתוק ישראל מתורתו, והפסקת נצח ישראל, כשביקשו לעקור את ישראל מן העולם ולהעביר אותו מדתו- גזרו קודם כל על השבת. כל מסגרת של מדינה יהודית חייבת לקום על בסיס שמירת השבת אחרת אינה מדינה יהודית אלא מדינת כל הלאומים. היהודים המצויים במדינה כזאת לא יהיו שונים בזכותם ובמהותם משאר הלאומים במדינה. לעתיד לבוא, מדינת היהודים בארץ ישראל שתקום על בסיס ההלכה היהודית תיוחד משאר ארצות העולם בשמירת השבת כערך עליון תוך הסכמה לאומית בחשיבות השבת עבור העם והמדינה.

 

בנוסף לבסיס החוקי, יש בסיס מוסרי המאפשר לחייב את היחיד ואת הציבור בשמירת השבת (הכוונה לשמירת השבת בפרהסיה) מאחר וחילול שבת כרוך בדיני נפשות ואת הדין על חילול השבת ייתן הציבור כולו. בפרשת בחוקותי (ויקרא כו) כתוב: "אז תרצה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה ואתם בארץ אויבכם". לדידי יש להתייחס לשבת המתוארת בפסוק כאל שבת רגילה ולא רק כאל שנת שמיטה. כאשר במונח "שבתותיה" מתכוונת התורה לחילול ימי השבת והעונש על הזלזול באדמת הארץ ע"י חילול השבת הנו שממון הארץ מתושביה. על הציבור כולו מוטל עונש של גלות מארצו ו/או שפיכת דמו בארצו עד שהארץ תישאר שוממה, כתוצאה ממלחמות, פחד וטרור. דברי התורה המזהירות בפני חילול שבת, מחייבות כל אזרח וכל תושב בארץ ישראל גם אם אינו בן ברית. תושבי הארץ הלא יהודים יהיו במעמד גר-תושב, עליהם חלים שבע מצוות בני נוח ועליהם לכבד את מנהגי המקום ודיני הארץ במיוחד את שמירת השבת בפרהסיה, השבתת כלי הרכב והשבתת כל עבודה הנעשית ברשות הרבים (פרט לשירותים חיוניים בכלכלה ובחברה). תושבים יהודים ולא יהודיים יתבקשו כאחד לשמור על כבוד השבת למרות שלכאורה הגויים פטורים ממצווה זאת. זה יתקבל בברכה ע"י כל הציבור כאשר החוק העברי יהיה טבעי מחיינו, אז לא תהיה נסיעה בשבת פרט למקרי חירום ופיקוח נפש. הסיבה לחיוב הגויים הגרים בארץ בכיבוד השבת נובעת משני סיבות: 1. בעשרת הדברות אנו מצווים: "לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך...וגרך אשר בשעריך" (דברים ה יד), וכן 2. מהמשמעות המטפיזית של השבת בארץ ישראל: הארץ חייבת לנוח באופן פיזי ביום השבת כמו גם בשנת השביעית, וזהו הקשר הנובע מקדושת הארץ והברית עם הקב"ה. מנוחת הארץ הנה נושא נפרד מחובתו של העם שלא לחלל את השבת באופן אינדיבידואלי. ניתן לתרץ את חיוב הגויים בכיבוד השבת בכך שבעצם ישיבתם בארץ, הם מקבלים בכך את עליונות התורה, וניתן לומר שבכך הם גם משנים סטטוס ועולים לסטטוס גבוה יותר של גרים במובן הרחב של המילה. הארץ גם איננה אמורה להבדיל בין חילול שבת הנעשה על ידי יהודים או ע"י נוכרים, האחריות עדיין עלינו גם כאשר הגויים גורמים לשבת להיראות כשאר ימי החול, כי אנו אדוני הארץ. בנוסף יש לעשות רוויזיה כללית בתחום ההיתרים הגורפים שמקבלים גופי הביטחון ואחרים המאפשרים להם לחלל שבת בלי כל קשר לעניין פיקוח הנפש על פיו ניתנו ההיתרים. חשוב להבהיר- החוק יאפשר לנקוט בצעדים משפטיים כנגד מחללי שבת בפרהסיה, ויש להתייחס אל אנשים אלה כאל שופכי דמים בכוח, גם אם לא שפכו דם בפועל.

Next