|
3-2.
מוסד הנשיאות כאמור
לעיל, הנשיא עומד בראש המדינה ובידיו
יהיו סמכויות רחבות ביותר.
החלטה שלו תהיה סופית וקובעת. משך כהונת
הנשיא היא לכל חייו עד לגיל 70. מעבר לגיל
זה תוארך כהונת הנשיא לתקופות של 5 שנים.
לשיטה זאת יתרונות רבים: במשך זמן הכהונה,
הנשיא יצבור ניסיון רב בתפקידו ולא יזדקק
לשיקולים פופוליסטיים בהחלטותיו.
שיקולים הנובעים בעיקר מהרצון להיות
פופולרי על ההמונים אין להם מקום במערכת
השיקולים הנובעים מהצדק המוחלט. אם כי
תופעת הפופוליזם לא נולדה דווקא במשטר
הדמוקרטי, עוד בימי המלוכה הראשונים תירץ
שאול את רחמיו על אגג העמלקי ברצונו
להשביע את רצון ההמונים " כי יראתי את
העם ואשמע בקולם" (שמואל א, ט"ו כ"ד).
נשיאות במקום מלוכה מצד אחד, והגבלת מוסד
הנשיאות מצד שני, תצמצם את האפשרות כי
הנשיא יחרוג מדרך הצדק והתורה ותאפשר
הגבלת משך השלטון בהתאם למצב. חשוב
שהסנהדרין תהיה תמיד מול עיניו של הנשיא
והוא יודרך ע"י חכמי האומה. בגיל 70
יעבור כל נשיא הערכה מחודשת ע"י
הסנהדרין. לסנהדרין אפשרות טכנית לשקול
את המשך המנהיגות גם לפני גיל הפרישה או
לאשר המשך הכהונה לתקופה של חמש שנים כל
פעם. יש לתת תשומת לב יתירה להליך הבחירה
ועמידה בקריטריונים. כבר במקורות תיארו
נביאינו בפירוט את התכונות הנדרשות מן
המנהיג, "ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה
ובינה רוח עצה וגבורה ורוח דעת ויראת ה'...
יהיה צדק אזור מותניו והאמונה אזור חלציו"
(ישעיהו יא א-ה). בחירת הנשיא תתבצע ע"י
הסנהדרין בלבד ולא באמצעות בחירות
כלליות. מטבע הדברים, אין לעם היכולת
לעשות אבחנה נכונה בין מאחז עיניים ובין
צדיק, אלא אם כן יהיו כל העם צדיקים
ונביאים. לפי הרמב"ם "אין מעמידין
מלך תחילה אלא על פי בית דין של שבעים
זקנים ועל פי נביא" (הלכות מלכים א, ג).
הצורך גם בנביא נכונה לבחירת הנשיא
הראשון שיוביל את הגאולה ולאחר מכן
יבשילו התנאים למסגרת מסודרת ובטוחה
יותר שתתבסס על הסנהדרין וזקנים.
המנהיג כמובן חייב להיות מקובל על
העם (הסנהדרין) ולא יכול ליטול השלטון בכח
כנאמר: "אבל אם קם איש אחד ומלך על
ישראל בחזקה, אין ישראל חייבים לשמוע
אליו" (הלכות מלכים ג, ח). על המועמדים
לנשיאות להציג את עצמם או להיות מוצעים ע"י
אחרים כאשר תהליך הבחירה יתבצע באופן
פנימי בסנהדרין. כאשר הסנהדרין עומדת מול
מועמד שאין בלתו רשאית היא לקצר את הליך
הבחירה ולמנותו באופן ישיר. כל יהודי
יהיה רשאי להציע את עצמו או אחרים כמועמד
לתפקיד הנשיא. וזאת אם יתאים על פי תנאים
בסיסים לתפקיד. זה כולל השכלה כללית
ותורנית, אינטליגנציה גבוהה, יראת שמיים
עמוקה, תפקוד מעולה ומוטיבציה גבוהה
לשמירה על החוק והצדק. לכל המידות הנ"ל
אין ערכים קבועים או מבחנים סטנדרטיים.
הסנהדרין ישמע ויתרשם וייתן משקל לכל
מידה לפי הבנתו. בשלב הראשון יחלו במיון
ראשוני של העומדים בדרישות הנ"ל ע"י
אנשי הסנהדרין ובאי כוחם, בשלב השני
יציגו המועמדים את ה"אני מאמין"
שלהם לפני הסנהדרין. עם סיום שלב זה, לכל
חבר סנהדרין תהיה הזכות לחקור את המועמד
בפומבי על דרכו וכוונותיו עוד לפני שיובא
לבחירה סופית ע"י חברי הסנהדרין. מספר
מועמדים יבחרו לעליה לשלב הבא ומהם יבחר
האחד והיחיד לתפקיד הנשיא והוא המועמד
שיקבל את התמיכה המרבית ביותר בקרב חברי
הסנהדרין. המינוי יושלם ויקבל תוקף לאחר
אישור מחדש של חברי הסנהדרין בבחירה ברוב
מוחלט של 41. את טכס המינוי ינהל נשיא
הסנהדרין במתכונת דתית תוך הקפדה על
הכבוד וההדר. גם לאחר הבחירה, אין הנשיא
מתנתק ממחויבותו לסנהדרין, על הנשיא
לעבוד בשיתוף פעולה עם הסנהדרין ע"י
מתן דיווחים סדירים לסנהדרין
והתייעצויות עם נשיא הסנהדרין במידת
הצורך. הנשיא בשבתו על כסא ממלכתו יפעל על
פי דרך התורה וכדי שדבר זה לא ישכח אפילו
לרגע צווה: "וכתב לו את משנה התורה הזאת
על ספר מלפני הכהנים והלווים" (דברים י"ז
י"ח). חשוב שלא ישכח מהיכן בא ולהיכן
הולך. חשוב כי ידע כי כל תפקידיו שואבים
את סמכותם מן התורה ודרכה של התורה היא
דרכו. אולם גם הסנהדרין ימשיכו לבדוק
ולעקוב אחר תפקוד הנשיא ולבחון את צעדיו
הלכה למעשה. עליהם לוודא כי הנשיא לא
מפקיר את האינטרסים הלאומיים של העם
היהודי. כדי לתת תוקף למעמד הסנהדרין, על
הנשיא לדווח על מדיניותו לחברי הסנהדרין
במועדים קבועים או על פי בקשת הסנהדרין
הנעשית באמצעות נשיא הסנהדרין. הסנהדרין
יוכל להעיר לנשיא הערות ודרישות לתיקון
אולם למרות כל זאת, אין הנשיא מחויב
באישור פורמלי של צעדיו ומדיניותו. הדרך
היחידה של הסנהדרין להשליט את רצונה על
הנשיא היא באמצעות הליך בחירת נשיא חדש,
מעשה שאם יבוצע- קרוב לוודאי שיעשה לאחר
מחשבה מעמיקה ואחראית. לצורך אישור מהלך
כזה- ידרשו לפחות 46 חברי סנהדרין לאישורו.
הרמב"ם מונה את זכויות המלך (הל' מלכים
ג' ח-י): א. רשות להרוג בסייף מורד במלכות. ב.
רשות להרוג כל מי שמזלזל במלכות (מוסד
הנשיאות) ו ג: סמכות להרוג רוצחים המנצלים
פרצת בחוק כדי להתחמק מעונש. מכאן ישנה
גישה כי סמכות המלך אינה קבועה ועומדת על
דיני תורה, וכל עיקרה שהיא עומדת על פי
הסמכות שנתנה לה מאת העם.
אף
על פי שסמכויותיו של הנשיא יהיו רחבות
ביותר, משפט המלוכה לא יהיה תקף במלואו
כלפיו. את הנשיאות לא יוכל להוריש לבניו
ויהיה עליו לתת את הדין על מחדלי פקידיו.
על הנשיא לבחור את הטובים והמתאימים
לתפקידים ציבוריים ותהיה לו חרות מוחלטת
בחלוקת סמכויות הביצוע בין אנשיו. ניתן
להניח כי לכל נשיא תהיה גישה שונה בנוגע
להאצלת סמכויות וסגנון ניהול אולם בכל
המקרים של כשלון- הנשיא הוא אשר יתבקש לתת
את הדין. אם הנשיא לא ישתלט היטב על צוותו
וממלכתו- אזי על הסנהדרין להזהירו
ולהעבירו מתפקידו. הצלחת המינויים של
צוות עוזריו תקבע למעשה את הצלחת הנשיא.
קריטריונים לבחירת צוות העוזרים ומשרתי
הציבור צריכם להיות על פי אמות מידה של
יושר חכמה ושמירת מצוות, אולם עליהם גם
להבחן באופן אובייקטיבי בטכנולוגיות
מגוונות כגון מבחן פסיכוטכני, ניתוח כתב
יד, ניתוח תווי הפנים של המועמד (יש דבר
כזה!) ועוד. על הנשיא לוודא שמשרתי הציבור
יתנהגו בדרך ארץ כלפי הציבור, זה יתבצע
תוך שימוש במנגנוני בקרה פנימיים
וחיצוניים כגון וועדות החקירה. הנשיא
יוכל לעמוד בכבוד במשימותיו כאשר צוות
העוזרים והפקידים שימנה הנשיא יהיה ללא
רבב. בחירה כושלת של עוזרים, תקשה על קיום
מנהל תקין. |