Make your own free website on Tripod.com

 

4. חוק ומשפט בישראל

הקדמה

הקב"ה השופט את צאן מרעיתו במשפט הצדק ("ושפטתי בין שה בריה לשה רזה") מעביר את האחריות לבני האדם: "והקימותי עליהם רועה אחד...עבדי דויד" (יחזקאל לד כ). על החברה להיות מונהגת ע"י מנהיג בשר ודם אשר מתכונותיו לשפוט את אנשיו בצדק ללא משוא פנים. על המערכת החברתית מוטלת האחריות למנות מנהיג על מנת ליצור מערכת מסודרת המסוגלת להביא במשפט את נתיניה. אם לא תעשה כן, יפקיע הקב"ה את שלטונה ויחזיר את המשפט והמלכות אליו שלא באמצעות תיווך המנהיג עם כל ההשלכות הכואבות שיש למהלך כזה. כנאמר: "הנני אל הרועים ודרשתי את צאני מידם" (יחזקאל לד י). המשמעות של בגידת הרועה-המנהיג היא חמורה ביותר. היא גורמת לאיבוד הדרך, להתדרדרות מוסרית ולשחיתות, ועל כל אלו מי שנותן את הדין זה הציבור ולא המנהיג. העונש הוא גם על החפים מפשע לכאורה שהם חלק מן הציבור. זה מה שנאמר: "פקד עוון אבות על בנים..." (שמות לד ז, במדבר יד יח, דברים ה ח) וכן "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה", כשאין דין ואין דיין - דור האבות חוטא ומחטיא את דור הבנים אשר משלמים עבור הכל. אולם בזמן הגאולה משפט זה כבר לא יאמר עוד, כי איש בחטאו יומת (דברים כד טז, מלכים ב' יד ו, ירמיהו לא כח, יחזקאל יח ב-ד) שהנו המצב האידיאלי. 

 

העם היהודי נדרש לציית לחוקי המקום, ומעניין שבין הגויים אכן היהודי הוא ממושמע וצייתן. התורה מדריכה אותנו בפרשת משפטים לציית לחוק: "ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא אשר יבחר ה' ושמרת לעשות ככל אשר יורוך. על פי התורה אשר יורוך ועלפי המשפט אשר יאמרו לך תעשה, לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" (דברים יז י-יא). כך גם על כל אחד ואחד להיות צייתן כלפי הציבור ונציגיו, אולם במקביל ברור לכולם כי יש להתעלם מכל הוראה הנוגדת את דרך התורה. הציות לחוק אינו ערך מוחלט, עיוור למציאות. הוא ערך אותו צריך לאמץ בכל משטר חברתי, דמוקרטי או לא דמוקרטי וכמובן גם בזמן הגאולה. ושוב בכפוף למגבלות התורה. נאמנות לחוק צריך להיות מיושם ע"י כולם כולל הנשיא ושריו. אולם שמירת החוק אין משמעותו אטימות כלפי הציבור. ליישום הצדק האבסולוטי נדרשת ממערכת המשפט אומץ לב בהחלטות לא שגרתיות.

 

כאן טמון ההבדל הגדול בין חוק המדינה (מדינת ישראל) ובין חוק התורה- החוק העברי. על פי החוק העברי אדם שיש ספק לגבי אשמתו הוא זכאי. ספק נקבע על פי ההסטוריה של אותו אדם, על פי גיליון הזכויות או להבדיל גיליון ההרשעות שקדם למקרה. אישים הידועים בזכות צדקתם ורשימת זכויותיהם הארוכה- הם תמיד בחזקת ספק. ולהבדיל, רשעים ועבריינים מועדים לא יזכו ליהנות מהספק. אם העבירות חוזרות על עצמן הרי גם צדיקים כבר לא יוכלו ליהנות מהספק למרות המעמד החברתי ולמרות רשימת הזכויות המפוארת שמאחוריהם. לעומת זאת- החוק הישראלי שש להרשיע גם אנשי שם וראשי ממשלה על העבירה והמעידה הפשוטה ביותר ובזאת להמיט עליהם קלון ולפגוע באושיות החברה כולה. דווקא לקבוצות עברייניות מסוימות יש חסינות מפני תביעה במדינת ישראל, וזאת בגלל החשש של נציגי הרשויות לפעול כנגדן. ואני מרשה לעצמי לנקוב בשמות כמה מהם: סוחטי דמי חסות, סוחרי עבדים ונשים, פקידים ושופטים מושחתים, עברייני בניה, מסיתים וסוכני אויב יהודים ושאינם יהודים. הם הזוכים ליהנות מן ההפקר. ברור אם כן איזו שיטה מן השתיים היא העדיפה.

 

הגמישות בדיני עונשין היא עובדה קיימת במקרים בהם יש עדיפות להבאת שלום בבית ומחוץ לבית כפי שמצאנו בפרשת נשא (סוטה) "אפילו שמו של הקב"ה נמחק כדי לעשות שלום בין איש לאשתו". הצדק צריך להיות חלק מן התכונה הפנימית של כל אחד ואחד בעם אולם אנו יודעים שאין זה תנאי מספיק לשם השגת הצדק האידיאלי. יש צורך קודם כל במעשי חינוך ונוהלי משפט תקינים, לפי סדר זה. אני גם תומך נלהב בחיזוק מעורבותו של האזרח במעשי הממסד ובמעקב אחר תקינות המערכת. לשם כך המערכת המשפטית צריכה לאפשר היזון חוזר אמיתי. מתן אפשרות לציבור לבטא את מצוקותיו יביא את המערכת להתייחס באופן יותר הוגן אל האזרח. צעדים בכיוון זה יגבירו את האמון של הציבור בממסד ויתרמו להצלחת המערכת. לכאורה נראה כי נציגי הממסד מעוניינים לדכא את האזרח הקטן, כולל בתחום הצדק והמשפט. חוסר האמפטיה והפירגון  בין האנשים גורמת להרס פנימי של החברה כאשר לאף אחד לא אכפת מהשני כפי שבא לידי ביטוי בשביתות אכזריות מצד אחד ובהזנחה משוועת של עובדים ופנסיונרים מצד שני. ולמערכת המשפט יש מה לומר בנושא, יש לה אחריות לקרב ולפשר בין הצדדים וזה עוד חלק בתחום הזנחת הצדק והמשפט במדינת ישראל עליו החברה כולה משלמת ואותו אני דורש לתקן.

 

רקע

אני יוצא מנקודת הנחה כי מתפקידה העיקרי של המדינה הוא להגן על האינטרסים של האזרח ולספק לו את איכות החיים הטוב ביותר האפשרי. במקביל גם האזרח חייב למלא את תפקידיו וחובותיו לחברה בנאמנות ובמסירות. האינטרסים הנ"ל באים לידי ביטוי בתרומתה של המערכת המשפטית בהגנה ושיפור חיי האזרח יחד עם חיזוק כוחה המוסרי של המערכת. ההרגשה כי ישנה מערכת העומדת הכן לרשות האזרח או המדינה כדי להגן על האינטרסים היסודיים של החברה, חשובה מאוד לשמירת הביטחון הלאומי במדינה- תרתי משמע. לכן יש להתחיל עם רפורמה במערכת המשפט על מנת להגיע למערכת שתשרה אווירת אמון בקרב כל הבאים בשעריה. לא מספיק להוציא פסקי דין צודקים, צריך להוציא אותם בזמן ללא עינוי דין. ובוודאי שבמשפטים הנמשכים תקופה ארוכה- צדק לא יכול להיות שם. אם כך הדבר, המערכת תאבד את אמון העם בדומה למשטרים עריצים השולטים באמצעות משטר הפחד האימה והשנאה. זלזול בציבור הרחב לא יכול להמשך לאורך זמן ומוטב שהציבור עצמו יכיר מבעוד מועד בעובדות ולא יישאר אדיש לקיומה של מערכת מקולקלת. אין אני בא בטענות אל המערכת הנוכחית כאילו פועלת היא ממניעים לא כשרים דווקא. כיום, צירוף של אדישות הציבור, מחסור בתקציבים ותקנים, מעורבות גופים אינטרסנטיים במערכת, עובדים לא מקצועיים, ושופטים שאינם מתאימים לתפקידם מביאה את המערכת למצב בו היא נמצאת. וזאת בלי להתייחס לשיטת החוק עצמו.

 

כל זה דורש תיקון מן היסוד, יחד עם בניית מערכת חדשה ושונה לגמרי. מערכת המשפט צריכה להיות מסוגלת להתמודד עם כל סוג של אי צדק ופגיעה בשלום הציבור. מוטב לרעוב ולהוריד רמת חיים ובלבד שלא יפגעו הסטנדרטים הגבוהים של הצדק והמשפט. מערכת המשפט הנה חשובה לא פחות מהחינוך והביטחון שהרי בהצלחתה תלויה גם הצלחת מערכת החינוך והביטחון של המדינה. כל מערכת חברתית נשענת על האמון שנותן היחיד לממסד בו הוא תלוי. הצלחת מערכת המשפט לעמוד במשימות בהצלחה- תקבע את צביונה של המדינה ואת עתידה. תקוותי שלא נגיע לידי מחלוקת על הדרך ועל הקדימויות, אחרת יהיה מאוחר מדי והמחיר יהיה יקר יקר לכולנו. חשוב כי ההנהגה עצמה תפעל על פי החוק והצדק ואז הציבור ידע כי יש על מי לסמוך. במישור המעשי, וזה טוב לכל צורת שלטון, יש לחנך לכיבוד החוק ויש להשיג הסכמה כללית כי הצדק והמשפט נמצאים מעל הכל, ובמקביל יש להקים מערכת משפטית נאורה וברמה גבוהה.

 

מבחינה מעשית מערכת המשפט תהיה תחת אחריותו של המפקח על בתי המשפט (להלן המפקח). המפקח ימנה שופטים אולם גם יקים מערכת של צוותי חקירה שיהיו חלק ממערכת המשפט, וכן יקצה להם משימות. המפקח גם יבדוק אם מלאכת השיפוט נעשית על פי אמות מידה של צדק וללא משוא פנים. שופט לא יהיה חסין בפני ביקורת, כל פסקי הדין יפורסמו בצירוף עם פרוטוקול מלא של הדיון בפורמט וידאו, כך שיתאפשר לעוד עיניים בוחנות להתרשם בדיעבד מהמשפט. כך תתאפשר ביקורת ציבורית, אזרחית על מערכת המשפט בנוסף לביקורת המפקח. החשיפה לאמצעי התקשורת תעודד יותר אזרחים להפנות כל עניין ציבורי או פרטי, שנראה להם כפגיעה בצדק, אל בתי המשפט המתאימים ולהרחיב בכך את זכות העמידה של הציבור. ובגלל חשיבותו אדגיש שוב! פתיחות לביקורת ציבורית ורדיפת הצדק היא תנאי ראשוני לשלטון נאור וצודק.

 

חשוב לציין כי גופים משפטיים אלו: בתי המשפט וועדות החקירה אינם נקראים כאן סנהדרין, למרות שישנה התאמה בין אחריות סנהדרין קטנה של שלושה שופטים בתקופת המשנה ובין בית המשפט בזמן הגאולה. אולם הסמנטיקה לא היא העיקר אלא המעשה. ברצוני להימנע מערבוב מושגים ולייחד את המונח סנהדרין לסנהדרין גדולה היושבת בהיכל הגזית והאחראית על נושאים שברומו של עולם.

 

Next