Make your own free website on Tripod.com

 

3. מבנה ומוסדות הממשל

העניין הביצועי הראשון אליו נידרש הוא צורת הממשל. זאת תשפיע על עתידה של מדינת הגאולה. אם נבחן את צורות המשטר הידועות לנו, נמצא כי אף אחת מהן לא הצליחה להוכיח את עליונותה האולטימטיבית. רובן נעות בין עריצות מצד אחד ושלטון ליברלי-דמוקרטי מצד שני, כאשר גם במקרה האחרון, לא תמיד הצדק, הליברליות והדמוקרטיה נמצאים בראש סדר העדיפות של השלטון. בד"כ מוצאים כי אינטרסים מפלגתיים ואישיים צרים הם המדריכים את דרך הפעולות, או נכון יותר את ההימנעות מפעולות הנדרשות על פי הדין. בשלטון אידיאלי איש הציבור צריך לקפוץ למים הקרים, להקריב מכבודו ומזמנו ומחייו הפרטיים ולשים על כף המאזניים רק את טובת הציבור למענו הוא אמור לפעול. לפעמים נדרש גם לוותר על זכויות אזרח מסוימות למען רווחת הכלל. לפעמים על העם ללמוד להעניק יותר סמכות לשלטון על חשבון הדמוקרטיה האבסולוטית. לפעמים על העם ללמוד לכבד ולירא את הסמכות השלטונית כדי שתהיה לנו מנהיגות שתוכל להוביל את החברה קדימה ללא צורך לחלק שוחד ומתנות פוליטיות. לפעמים פשרה פוליטית בין מפלגות זה לקחת את הגרוע משני העולמות, זה כאשר הצד האחד אוחז בתנועת חנק את הצד השני וכל אחד כבול ביכולתו לבצע. מי שיוצא מרוויח ממצב כזה הם רק גורמים עברייני חוק הנכנסים לתוך החלל הריק ופועלים ללא דין וללא דיין. אפשר שיהיו כאלו שיזהו כאן נטייה ל"פאשיזם", זה היה נכון אלמלא היה מדובר כאן על תקופת הגאולה. בזמן הגאולה אנו אמורים לפעול על פי אמות מידה שונות, אולטימטיביות, של "ואהבת לרעך כמוך" כאשר האידיאל הוא שהאדם יקריב מעצמו באופן טבעי למען עזרה לזולת. לכן במידה והעם יהיה מוכן לכך, יהיה צעד זה נכון וחכם שיאפשר חיזוק המערכת הציבורית והחזרת האמון במוסדות השלטון. אכן, אם נפעל למען יישום צורת שלטון זאת לפני הזמן, לפני הגאולה, לפני שהעם יהיה מוכן נפשית לכך, יגרמו צעדים כאלו לנזק גם לעם וגם לעתיד הגאולה. המוכנות הזאת תבוא לידי ביטוי באמצעות האמונה בשליחות האלוקית ובהגשמה העצמית במעשה שמירת המצוות. העם יהיה חדור אמונה באלוקי ישראל ויבין את הצורך לוותר על חלק מהזכויות להן התרגל כמו זכות הבחירה, וישים את מבטחו על ההנהגה הלאומית למען עתיד העם והעולם.

 

אכן, דמוקרטיה היא הדרך היחידה לנהל את המדינה בחברה כמו שלנו המפולגת עד לשנאת חינם. אולם עלינו להודות כי למרות שה"דמוקרטיה" היא הדרך הפחות גרועה מכל האלטרנטיבות כיום, היא בהחלט אינה השיטה האידיאלית. התורה אמנם אינה שוללת דמוקרטיה, ואף יש בה כללים ברורים לנוהלי שלטון שצריכים להיקבע ע"י הרוב אולם את כל הכללים היא קובעת כדי למנוע אנרכיה ואיבוד כיוון. כיצד אמור עם המנוכר לערכי התורה והמצוות ואינו מזדהה עם עברו ההיסטורי, לבחור את מנהיגיו הלאומיים האמורים להחזיר תורה ואמונה לעם? כתוצאה מכך מנהיגים אותנו אנשים שאינם טובים יותר מן הציבור שבחר בהם והם פועלים (במקרה הטוב) על פי שיקולים פופוליסטיים ללא היכולת להוביל את עם ישראל אל מטרתו האמיתית ברוח התורה וחזון הגאולה. בנוסף, המבנה השלטוני הנוכחי אינו מבטיח הרמוניה בין גופי הממסד, אינו מבטיח שליטה של השלטון במדינה ואינו מבטיח הגנה לציבור בפני פעולות בלתי חוקיות מצד השלטון. לכן המסקנה היא כי יש להציג צורת שלטון חלופית העונה לדרישות המיוחדות של החברה בתקופת הגאולה. 

 

עניין המנהיג והשלטון נידון פעמים רבות במאמרי חז"ל והם יכולים לשמש מקור השראה גם כיום לעניין דרך בחירת המנהיג. חז"ל דנו ברעיון של המלכת מלך מבית דויד בימי הגאולה אולם מצד שני גם מקבלים את משפט המלוכה בלב חצוי, כרע במיעוטו ולא כפתרון אידיאלי. לגבי מינוי מלך יש מחלוקת פרשנית האם זאת רשות או חובה, אולם באופן כללי רוח התורה רואה את מינוי המלך כגנאי לישראל. בתורה מצווה העם על "שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלוקיך בו רק לא ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם מצריימהולא ירבה לו נשים" (דברים יז 15-17) רבי יהודה רואה זאת כמצווה של שום תשים עליך מלך, שהעם מצווה שתהיה אימת המלך עליהם (סנהדרין פ"ב כ' ע"ב) לעומת זאת רבי נהוראי חולק וסובר שאין זאת מצווה שכן נאמר שום תשים מלך רק אם העם מתרעם ומבקש מלך ככל הגויים וכך גם רש"י סובר, שהרי דין מלך לפי שמואל הנביא, לקחת את העם לעבדים ולהרבות סוסים ושפחות כך שעצם פרשת המלך בשמואל נאמרה בתור עונש כנגד תרעומתו של ישראל. "אשר יבחר ה' אלוהיך" – פירושו כי אין לעם מעורבות בבחירת המלך אולם כימות כמה אפשרויות בבחירת המלך: האחת כאשר מתגלה לנו רצון ה' ובחירת המלך נעשית באמצעות הנביאים, והשניה ע"י בחירת העם, אבל אז קיים החשש כי ללא הדרכה אלוקית מפורשת, יעלה למלכות אדם שאינו בקי בתורת ה' והוא ימשיך להחטיא את העם. לפי המקורות אדם כזה קרוי "נכרי" בהיותו זר ונוכר לעם ולערכיו. הרמב"ם פוסק (הלכות מלכים פ"א) שיש מצווה להעמיד מלך וזאת שיקבץ כל אומתנו וינהיגנו ליישוב הארץ. רבי יהודה אומר שלוש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ, להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה (סנהדרין פ"ב כ' ע"ב). מסיכום דברי חז"ל ניתן להבין כי מלוכה היא עניין מתבקש אולם יש להיזהר בכל הקשור לדין המלך. כמובן שעל המלך להיות שומר מצוות נאמן, ותפקידו לחזק את מעמד התורה בישראל "והיה בשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר מלפני הכהנים הלוים" (במדבר יז יח). אם כן המלך האידיאלי הוא זה הנבחר בידי הקב"ה או לפי שיטת הקב"ה על פי דיני התורה. אולם אם נמשיך בכיוון זה ברור הוא כי אין המלוכה עוברת מאב לבן אלא ניתנת לידי האדם המתאים שיבחר בידי הגוף המסוגל מבחינה ערכית למנות את המנהיג העונה לקריטריונים המוזכרים לעיל. בזמן הגאולה מקבל המלך את התואר נשיא: "ועבדי דויד נשיא עליהם" (יחזקאל לד כד). לאור כל זאת מתאים יותר להעניק למנהיגנו את התואר נשיא ולא מלך למרות שהסמכויות והכבוד שיקבל יהיו כמעט חופפים לזה של המלך. הגופים שיפקחו ויבחרו את הנשיא הם הסנהדרין ומועצת חכמי ישראל, הרב קוק מחזק נקודה זאת לפיה הסכמת הסנהדרין למינוי הנשיא הכרחית. לכאורה נראה כי החיבור מציע כאן גישה מקורית לבחירת המנהיג ואופן השלטון, אולם מעיון במקורותינו עולה כי שיטה זאת היא המומלצת ע"י חכמי ישראל. ובע"ה תהיה מקובלת שיטה זאת בהמשך על כלל ישראל על פי המפורט להלן.

  Next