6. השירות הצבאי והשירות הלאומי 

"הרוצה בשלום – ייכון למלחמה", השלום והעוצמה כרוכים זה בזה, כפי שאכן אנו מבקשים בתפילתנו "ה' עוז לעמו ייתן ה' יברך את עמו בשלום" (תהילים כ"ט י"א). בזאת אנו מתכוונים לקשור את עבודת ה' עם הברכה לחיי שלום ושלווה, רק כאשר יברך אותנו הקב"ה בעוז ובביטחון- ישרור השלום על הארץ. על פי תפיסה זאת אין כוחנו נמדד במספר הטנקים אלא בזכות העוצמה הרוחנית בשילוב עם החוסן הצבאי. עיקר הפוטנציאל הגלום בכוחנו הצבאי מקורו בכוח התושייה הידוע של עם ישראל. במקום הסתמכות רק על הביטחון יש לסמוך על כוחו ורצונו של הקב"ה מצד אחד ועל אמיתות צידקתנו ומוסריותנו מצד שני. באופן לוגי, החזקת צבא ענק יבוא גם על חשבון כלכלת המדינה ואיכות חיינו, דבר שמן הסתם גם עלול לפגוע בביטחון המדינה. משיקולים אלו שהנם שיקולי ביטחון, יש דווקא לפעול לפיתוח המשק על חשבון גודל הצבא, יותר השקעה בחברה ובתשתית במקום טיפוח המפלצת הצבאית, אשר גודלה הפיזי אינו אומר הרבה על עוצמתה, אם נפעל כמובן בכוחנו בתבונה. על כן לרפורמה בצבא גם משמעות ביטחונית עקיפה וזאת ע"י חיזוק חוסנה הכלכלי של המדינה. חשוב אם כן, כי לכל החלטה ביטחונית יביאו בחשבון גם את המחיר הכלכלי הקשור לאותה החלטה. וזאת בניגוד למצב כיום בו המערכת הביטחונית מסוגלת לקחת החלטות בעלות עלות כלכלית גבוהה מבלי שלממשל יהיה פתחון פה אמיתי בנושא. כמובן שעל בעלי התפקידים בצבא לעשות כל שביכולתם על מנת לצמצם הוצאות שבתחום אחריותם.   מסר זה הנו חשוב לא רק לממסד הצבאי אלא לכל הממסד הציבורי, על פיו על משרתי הציבור לתת דין וחשבון לעצמם ולציבור על כל החלטותיהם שלא יראו כאילו הם מזלזלים בכסף הציבורי.

הקטנת סדר הכוחות הצבאי (סד"כ) הנו צעד הכרחי וראשון לחיסכון בהוצאות הביטחון, וניתן  לעשות זאת גם מבלי לפגוע בכוח ההרתעה וזאת ע"י ארגון מחדש של הצבא יחד עם הקפדה אחראית יותר על שמירת עליונותנו הצבאית במזה"ת. צמצום סדר הכוחות הצבאי (הסדיר) יאפשר גם צמצום משמעותי ביותר בכוחות העזר שאינם לוחמים וצמצום מקביל בהוצאות לביטחון, מבלי לפגוע בביטחון. זה נכון בהנחה שגם שאר הצעדים הקשורים בתכנית ימולאו. מטבע הדברים, הקטנת הצבא תבוא יחד עם שיפור מקביל ברמת החיילות של החייל והמפקד באימונים אינטנסיביים של הכוחות. במסגרת הרפורמה הצבאית ישונו כל תפיסות הביטחון כפי שהן מקובלות כיום על הממסד הביטחוני כדי להתאימן לתפיסת הביטחון הנשענת על כוחות קטנים וזריזים בעלי יכולת פעולה ארוכת טווח בגיבוי מסיבי של יחידות מילואים. תפיסה זאת מחייבת יצירת אזורים מפורזים משני עברי הגבול כאשר כל פעילות צבאית חריגה באזורים הסמוכים לגבול יביאו לתגובה מיידית יחד עם גיוס מילואים במידת הצורך.

  ישנה חשיבות ערכית ראשונה במעלה לשירות הצבאי, אולם אני לא רואה הצדקה בגיוס חובה לצבא. למרות זאת, יש לאפשר לכל אזרח להתנדב לצבא ללא הבדל בלאומיות וללא קשר למצבו הבריאותי, ולכן ההתנדבות לצבא תהיה זכות לכולם (וזאת להבדיל מחובת השירות הלאומי). אדם שאינו מעוניין לשרת מכל סיבה שהיא, פחד, חוסר מוטיבציה או כל סיבה אחרת, ישוחרר ללא שאלות, מחובת הגיוס (במקום, ישרתו שירות לאומי מוארך). כמובן שהמדינה תעניק למתנדבים לצבא תמורה הולמת בהתאם לקריטריונים שיקבעו.

כדי להשיג את מקסימום היכולת למרות הסד"כ המצומצם יותר, יש לערוך מחדש את הצבא לפי הצרכים האמיתיים. השירות בצבא יהיה מבוסס בעיקר על שירות קבע ופחות על מילואים. הצבא הסדיר יתרכז רק באימונים ולא במנהלה וביטחון שוטף. אנשי הקבע יבצעו את הפעילות הצבאית השוטפת- ביטחון שוטף, כוננות וכד', ואילו בתפקידי אחזקה ומנהלה ישרתו בעלי מקצוע שיהיו אזרחים או משרתי קבע ולא אנשי סדיר. השירות הצבאי יקוצר לשנה אחת (נטו) בלבד המיועדת לאימונים יסודיים ברמת הפרט הצוות והפלוגה עד להבאת הלוחם לדרגת מיומנות צבאית גבוהה. לדעתי על כל חייל גם אם מתעתד להמשיך בתפקיד לא קרבי בקבע, לעבור אימוני כושר, קרבות מגע וקליעה, וזאת בנוסף לאימוני חיילות בסיסיים. חיילים הממשיכים לתפקידי פיקוד וקצונה יחתמו לשירות קבע (לפחות חמש שנים), דבר זה הכרחי כדי לעמוד בדרישות המקצועיות הגבוהות הנדרשות מהם. התקופות הנוספות מיועדות להשלמה חיילית ולאימונים כמפורט לעיל.

סגל הפיקוד יהיה אחראי גם לביצוע אימוני הרענון של חיילי המילואים ופיקוד ביחידות המילואים. סידור זה נותן צידוק ותמורה יעילה להחזקתם בשירות קבע של סגל המפקדים, ורמת ההכנה הצבאית והכוננות תגבר. במקום צבא גדול יש להשקיע את המשאבים בהכנת גרעין איכותי של חיילים המאומנים לפעולות מתוחכמות ובביצוע ללא רבב, וכן להכנת יחידות המילואים. בגלל ההכשרה הארוכה הנדרשת מיחידות העילית, הן תהיינה כולן בקבע ובכוננות מיידית. חיילי המילואים לעומתם, ישרתו בעיקר בתפקידים כגון שריון וכד'.

  חיילים המעונינים בקריירה טכנית בצבא, ישרתו רגיל בשנה הראשונה, או שלא ישרתו כלל. השתלבותם במקצועות טכניים תתאפשר רק לאחר סיום מגמת חיילות בשנת השירות הראשונה. חיילי הסדיר יתפנו לעיסוק בלעדי באימונים ותרגולים בלי הטרדות של בט"ש (ביטחון שוטף) שממילא יהיה מבוסס על שירותם של חיילים מקצועיים. השינויים שידרשו במבנה הצבא יכללו חשיבה מחדש בחלוקת המשימות, סדר הכוחות והלוגיסטיקה של הציוד וכלי הנשק. כאמור, הצבא יעסיק חיילים מקצועיים בביטחון השוטף ויפעיל חיילי מילואים רק במצבי חירום. חלקו של המילואים בסד"כ יהיה גבוה יחסית, אולם גם אלו לא ישמשו לביטחון שוטף אלא למצבי חירום בלבד, אולם שבועיים בשנה יוקדשו לאימונים. אנשי המילואים יקבלו שכר מלא עבור אותם שבועיים בשנה שבו יתאמנו, וכן יקבלו שכר קבוע (על פי דרגתם) חודש בשנה על עצם שמירת הכוננות. צמצום חיל הסדיר והעסקת יחידות לא גדולות של אנשי צבא מקצועיים, יחייבו שיפור צבא המילואים ורמת הכוננות שלו. יש להקים מערך גיוס מהיר של 8 שעות לגבי חלק מהמילואימניקים (על פי תפקידם הצבאי) ו 24 שעות לגבי השאר. מצב זה יתאפשר ע"י שיפור מערך המוכנות בצבא ושיפור דרכי התחבורה.

 הרפורמה בצבא מחייבת שינוי רדיקלי בכל הנושאים שנחשבו פרות קדושות. כאמור, הצבא יקוצץ בסדרי גודל בעיקר על חשבון החלק המנהלתי, הביטחון השוטף יתבצע ע"י אנשי מקצוע, היחידות יהיו יחידות ייעודיות ברמת תחכום טכנולוגית גבוהה, כך למשל שמירת קו הגבול באופן יעיל תחל עם תכנון הקו שיעבור בקווים גיאוגרפיים ברורים ומבודדים מישוב, כאשר המערכת תעבור לאמצעי תצפית וחישה אלקטרוניים שיחליפו את הצורך במוצבים נייחים. סיורים אוויריים יחד עם בלוני תצפית יחליפו את הסיורים הרכובים. בכל אירוע חשוד, יוקפצו כוחות מוטסים בשילוב גיבוי מהקרקע.  

הצבא ישתמש באופן רב יותר במסוקי תקיפה וכן במסוקים מיניאטוריים. למרות שבמלחמה יש סיכון לחיי אדם, לדעתי ניתן ואפשר להוריד את רמת הנפגעים למינימום. המיגון האישי ישופר, ובכוונתי לדרוש פיתוח מיגון יעיל יותר אולם קל ונוח יותר לכל החלקים הפגיעים.  יש להקטין את חלקן של המשימות הדורשות סיכון אישי לא חיוני כגון לחימה בשטח בנוי או לחימה בתנאים נחותים. מצבים אלו נקבעים בד"כ משיקולים פוליטיים לא רלוונטיים ויש להימנע מהם כליל. למשל, בשטח בנוי יופעלו יותר אמצעים טכנולוגיים והנדסיים כדי להתגבר על המכשולים, כאשר כלי הנדסה יפלסו את הדרך. וכל עוד תהיה התנגדות- לא יכנסו חיילים לאזור הבנוי. 

 משמר הגבול יהפוך ליחידה צבאית, להבדיל משוטרים המוצבים כנהוג בשערי הכניסה למדינה. ביטחון שוטף בגבולות, כמו גם אירועי פח"ע בתוך המדינה, יהיו בתחום סמכות הצבא.

גם שירות נשים יהיה אפשרי, וזאת כמובן בהתאם למגבלות אובייקטיביות. השירות במערכת הביטחון יהיה במסגרת אזרחית מתאימה ובשכר מלא ויהווה קריירה מקצועית לכל דבר. בשום אופן לא כחיילות רגילות. הנשים תשרתנה בעיקר בכוחות העזר ולא בתפקיד קרבי, כאשר גם שירותן בכוחות העזר יהיה אפשרי רק אם יתקיימו התנאים הבסיסיים לשירות בנות באותו מקום, בהם הסעות מאורגנות כל יום לביתן.

התכנית אותה אני מציע משולבת ביחד עם השירות הלאומי שלהבדיל מן השירות הצבאי, הוא חובה על הכל. שירות לאומי חובה אינו המצאה שלי ובמדינות דמוקרטיות שבהן אין גיוס חובה כמו בגרמניה, נהוג לחייב אזרחים בשירות לאומי (במקום השירות צבאי). בדומה לכך זה גם הרעיון במאמר זה: שירות לאומי חובה בניגוד לשירות הצבאי. אולם בהבדל אחד: השירות הלאומי הנו חובה לכולם גם אם שירתו בצבא. המשרתים בשירות הלאומי יקראו מתנדבים למרות החובה, וזאת מהסיבה כי ללא הנכונות, תחושת התנדבות וההקרבה למען הכלל, אין טעם להתחיל את פרוייקט השירות הלאומי.

השירות הלאומי יתבצע עוד לפני הצבא, כאשר בוגרי התיכונים ישלימו שנה אחת שירות לאומי. במסגרת השירות הלאומי המתנדבים ימלאו תפקידים בהתאם ליכולתם וכושרם הבריאותי. סוג המשימות אותם יבצעו מתנדבי השירות הלאומי הנו בעיקר בפרוייקטים בעלי חשיבות לאומית. החל ממשימות בתחום הבניה והחקלאות, וכלה בנושאים במערכת החינוך והבריאות המותאמת לבעלי יכולת מוגבלת. השירות הלאומי יהיה חובה גם לבנות. הן תשרתנה בעיקר במערכת החינוך והבריאות. בנות נשואות תקבלנה הקלות בהתאם למצבן.

סרבנים שיסרבו להתנדב לשירות הלאומי, ייענשו במאסר וקנסות. כמובן שמתנדבי השירות הלאומי יפוצו על תרומתם למען הציבור בדומה למקובל למתנדבי הצבא, ויקבלו זכויות בכסף ושווה ערך לכסף כגון נקודות זכות לדיור מהמדינה. אם נשקול את הטוב שבשירות הלאומי לעומת השלילה, נראה שהכף נוטה בבירור למען חיוב השירות הלאומי וזאת מטעם השיקולים הבאים: א. פיתוח המחויבות החברתית של הצעירים למען החברה. ב. מעשה של הצעירים למען עצמם. ג. חינוך לעבודה ולמשמעת בעבודה. ד. הקניית ידע בסיסי בעבודות חיוניות בבית. ה. על המדינה לעשות הכל כדי לא להישען על כוח עבודה זר וזול אלא על ערכי העבודה העברית. לעומת זאת השוללים את השירות הלאומי אינם מרגישים את הצורך במחויבות אישית למדינה, יותר חשוב להם לשמור על חופש ועצמאות אישית מבלי שאחרים יכתיבו להם כיצד לנהל את חייהם. גישה זאת נכונה בתחום הצר של החיים, בתוך הבית. אולם אינה נכונה למערכת חברתית המכתיבה לפרט איך להתנהג על מנת לחזק את החברה כולה תוך ביטול זכות הביטוי לשיקולים אגוצנטריים. אנו חיים בתוך חברה גם מבלי שנרצה ומטבע הדברים עלינו לכפוף את רצוננו לטובת החברה אחרת הכל יתפרק והמחיר יהיה מאוד גבוה. תרומה לחברה היא ערך שכל אדם צריך לסגל לעצמו וזאת במיוחד במדינת הגאולה. בראש ובראשונה, מי שירוויח מן השירות הלאומי יהיה האזרח. ואני מדבר לא רק על החיים בגיל מבוגר שבהם נסמכים יותר על האחרים כדי לשמור על איכות חיים, אלא גם על חיי היום יום שהצעירים יתחילו מרמפה גבוהה יותר בזאת שיקבלו זכויות חלקיות או מלאות לדיור והורדה בהוצאות הכלליות המופנות לרפואה ולמסים, למשל. כל הטרדות הבלתי אפשריות המשעבדות זוגות צעירים לעבודה בכמה משרות כדי לשרוד, לשלם משכנתה והוצאות הכרחיות נוספות, יהיו לנחלת העבר, אני מאמין. וזאת מבלי להזכיר את התרומה לאחדות, חינוך ומוראל תושבי המדינה.

  לאחר השירות הלאומי, יתגייסו המעונינים לשרת בצבא (או אם ירצו, ימשיכו את התנדבותם בשירות לאומי לתקופה נוספת, של חצי שנה עד שנה). כאמור, השירות הצבאי יהיה מרוכז ותמציתי, ולאחר מכן יחויבו בשירות מילואים לשבועיים בשנה בשכר מלא. 

Next