9. חופש הביטוי ואתיקה עיתונאית

אחד מיסודות החברה הישראלית יהיה שמירת חופש הביטוי (כפוף לסייגים שיצוינו להלן). חופש הביטוי מבחינתי הוא הבחן שאנו קובעים לעצמנו. האם נעבור אותו בהצלחה או בכישלון רק הזמן יגיד. עיתונות חופשית הנה בלם בפני השתלטות כוחות השחור על החברה וחופש הביטוי הנו אחד מהאמצעים להלחם בכוחות השחור וכד', מקובל כי זה גם מהסממנים לבגרותה של החברה המסוגלת לקבל באהבה גם ביקורת בונה. ההלכה עצמה מחייבת פרסום של עוולות שנעשו כדי למנוע המשך אפשרי להתנהגות נלוזה של אנשי ציבור בעיקר. וכך נאמר בגמרא : "מפרסמים את החנפים מפני חילול השם" (יומא פו ב). אני כותב כאן בזכות חופש הביטוי אולם שיהיה ברור! אין הכוונה כאן לתת חופש להסתה או לעידוד האלימות המילולית, אלו הן עבירות חמורות בפני עצמן. וגם כאן מציבה ההלכה סייגים רבים בפני חופש הרכילות ואנו למדים זאת מהגמרא "מניין לאומר דבר לחברו..." (יומא ד ב). בלי שום קשר לנאמר קודם, לדעתי יש לבטל כל צנזורה חיצונית (גם צבאית) על העיתונות הכתובה והמשודרת. יתכן כי קיום צנזורה ינוצל ע"י גורמים מסוימים במערכת ויביא לטוטליטריות. אולם לחופש הפרסום (והביטוי) ישנם מספר צדדים וכמו שלציבור הזכות לדעת, כך גם לציבור הזכות להיות מוגנים בפני הסתה פראית, לכן אין לפגוע באזרחים תמימים ואין לפרסם חומר הפוגע באופן ברור בציבור.

אם כן לחובה להלחם למען זכותו של השני להביע דעה יש להציב סייגים כל עוד אינם פוגעים באינטרס הציבורי. הכללים והמגבלות אותם יש להציב לחברה יכללו מניעה באלימות מילולית ויציבו את הגבול בין המותר והאסור בכל הקשור לניצול הזכות לחופש הביטוי. הלבנת פנים של אדם בציבור במיוחד כאשר הדברים לא נכונים, הנם כשפיכות דמים. ונאמר בגמרא (ערכין טו א): "קשה לשון הרע כשפיכת דמים, שכל ההורג אינו הורג אלא נפש אחת, והמספר לשון הרע הורג שלושה: האומרו, והמקבלו והנאמר עליו. עיתונאי או כל אחד אחר, חייב לתת לעצמו דין וחשבון לפני כל פרסום בנושאי רכילות. האם עשה הכל כדי לוודא נכונות הידיעה? האם הידיעה היא מעניינו של הציבור? לרוב, גם אם הסיפורים בעיתונות הם על בסיס אמת, הן יכולות להביא לידי עוון ופגיעה באנשים. כל שכן אם המספר אומר שקר ואז הוא מוציא שם רע על האחרים. ובתורה כתוב "לא תלך רכיל בעמך" וע"י שלמה נאמר: ו"מוות וחיים ביד הלשון" (משלי יח כ). על כל עיתונאי המפרסם דבר בציבור- לברר את אמיתות הידיעה לפני פרסומה. אם אינו בטוח שהפרסום הוגן או סביר, תעמוד לרשותו וועדת אתיקה אשר תיתן לו ייעוץ, עזרה מעשית בבירור העובדות או תמיכה מוסרית. וועדה זאת תעמוד לרשות כל המעונין במשך 24 שעות ביממה ותהיה בנויה כך שתוכל לתת מענה במהירות המרבית בהתאם למצב מתוך מודעות לדחיפות הדיווחים העיתונאיים. כך גם במקרה ועיתונאי עומד לפרסם מידע ביטחוני, וועדת האתיקה תהיה מסוגלת להנחותו בדרך או להפנותו לגורמים המתאימים. ראוי לציין כי אין חובה בפני העיתונאי או כל מפרסם אחר להיעזר בוועדת האתיקה והחלטותיה הן בגדר המלצה בלבד, כמו כן ראוי לציין כי לכל עיתון יש עורך עיתון אשר מטבע הדברים מסנן אף הוא ידיעות וכתבות הראויות לפרסום בהתאם לשיקוליו כך שגם אם כתב טועה ישנו בלם נוסף לפני כניסה למצב שאין ממנו חזרה. אולם כל פרסום עיתונאי פוגע ומזיק, ייחקר ע"י וועדות החקירה המשפטיות הרגילות והעונש על האחראים יהיה בהתאם לחומרת העבירה החל מקנס כספי ואו שלילת הזכות לעבודה עיתונאית במקרה של עבירה קלה בלא כוונת זדון וכלה בעונש מוות במקרה של הסתה נגד קבוצות אוכלוסין. כאן ההבדל הגדול בין ההפקרות הקיימת בעיתונות של היום המרבה בפרסום שיקרי ובלתי אחראי של ידיעה בתקשורת, ובין הריסון העצמי שיהיה בעתיד נחלת הרבים. אני כמובן בטוח כי כחברה מתוקנת לא נגיע לעיתונות כה מופקרת ולא נאבד כל רסן של שיקול דעת.

Next